ע"א 46541-04-14

תקציר

הערעור מתקבל בחלקו, נדחה בחלקו, וצו הפינוי של המערערת מהשטח שבמחלוקת מבוטל. בית המשפט מצא כי מעמדו של המערער בדירה הוא של דייר בשכירות חופשית ולא של דייר מוגן, וקביעה זו מבוססת על ראיות משמעותיות שערכאת הערעור אינה יכולה להפריע להן. בסוגיית השטח שבמחלוקת סבור השופט ברנר כי המשיב לא הביא ראיות קבילות מספיקות לכך שהמערער פלש לאזור זה. המשיב הסתמך על שני רישומים מיום 23.7.1986 שלא הוגשו באמצעות עורכם, ואף שניתן היה להכשיר מסמכים אלה, המשיב לא פעל על פי הנהלים הנדרשים. יתר על כן, המשיב לא הביא תצלומי אוויר או ראיות משכנעות אחרות לפלישה. לפיכך, סבור השופט ברנר כי יש לקבל את הערעור בנקודה זו, ולדחות את יתר חלקי הערעור. השופט ד"ר ורדי, לעומת זאת, סבור כי יש לקבל את קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא ביחס לפלישה. לדברי השופט ד"ר ורדי, קיימות ראיות רבות, לרבות חוזה החכירה המקורי, פרוטוקולים של ועדת חריגים ודיווחים על ביקורי מעגלים, המצביעים על פלישת המערערת לשטח שבמחלוקת. השופט ד"ר ורדי מדגיש כי הצטברות הראיות תומכת במסקנתו של בית משפט קמא, וגרסת המערער לאירועים אינה אמינה. לפיכך, הוא ממליץ לדחות את הערעור במלואו. השופט ישעיהו שנלר מסכים עם נימוקיו של השופט ד"ר ורדי וסבור אף הוא כי יש לדחות את הערעור על כל מרכיביו. החלטת הרוב מתיישבת אפוא עם המלצתו של השופט ד"ר ורדי. המערערת נדרשת לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 5,000 ₪, והפיקדון שהעמידו יועבר למשיב.