ע"א 146/88

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שהורה למערערת, שהפרה חוזה למכור דירה למשיבים, לשלם להם פיצויים ושכר טרחת עורך דין. להלן עיקרי העובדות: המערערת חתמה עם המשיבים על מזכר הבנות, בו התחייבה למכור להם דירה בנתניה. המשיבים שילמו חלק מהמחיר בעת הכנת המזכר וחתימתו, שקבע כי עליהם לשלם את יתרת הסכום בתוך חודש ללא הפרשי ריבית או הצמדה. המערערת הפרה את ההסכם כעבור שלושה שבועות בכך שמכרה את הדירה לצד שלישי, מה שהוביל את המשיבים לבטל את השיקים שנתנו לה ולתבוע פיצויים כעבור חצי שנה. בית המשפט המחוזי פסק למשיבים פיצויים לפי סעיף 11(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תש"ל-1970, עליו ערערה המערערת. בית המשפט העליון קבע, כי הגשת התביעה על ידי המשיבים מהווה הודעת ביטול תקפה תוך זמן סביר וכי הם זכאים לפיצוי לפי סעיף 11(א). בית המשפט קבע כי הסעיף מאפשר פיצוי ללא הוכחת נזק, ובלבד שההתחייבות הופרה, החוזה בוטל וקיים הבדל בין התמורה החוזית לבין שווי הנכס במועד הביטול. בית המשפט הסביר כי ניתן לקבוע את שווי הנכס במועד הביטול באמצעות שימוש במחיר המכירה בעסקה עם צד שלישי, צמוד לגבול הסביר. בנוסף, יש לחשב את ההפרש הריאלי בין התמורה החוזית לבין שווי הנכס במועד הביטול, תוך התחשבות בגורם האינפלציה. במקרה זה, הסיכון האינפלציוני חולק בין הצדדים בהתאם לתנאי ההסכם, שקבעו כי המשיבים לא ישלמו ריבית או הפרשי הצמדה אם ישלמו את מלוא הסכום עד מועד מסוים. בית המשפט קבע כי על בית המשפט המחוזי לקבוע ממצא גם ביחס לתביעת המשיבים לפיצויים לפי סעיף 10 לחוק החוזים, המאפשר פיצוי בגין נזק ממשי הנובע מהפרת חוזה. כל צד היה אמור לשאת בהוצאותיו, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף.