ערר 1037/18

תקציר

ועדת הערר דחתה את העררים שהובאו בפניה, שביקשו לערער על החלטת הוועדה המקומית לאשר בקשה להיתר בנייה בכפוף להתקנת מעליות בבניינים. הוועדה מצאה כי לוועדה המקומית סמכות לקבוע תנאי כזה להוצאת היתר בנייה, וכי היא הפעילה את שיקול דעתה כראוי בעשותה כן. ראשית, נקבע כי המערערת הייתה מודעת היטב לדרישת המשיב להתקנת מעליות, שכן היא נמסרה באופן עקבי לאורך כל הליך הגשת הבקשה. הוועדה ציינה כי הרפורמה משנת 2016 אמנם נועדה לייעל את הליך מתן היתרים התואמים את התב"עות, אך היא לא הגבילה לחלוטין את שיקול דעתה של רשות הרישוי. באופן ספציפי, החוק מכיר בסמכותם של מוסדות התכנון להתנות מתן היתר בנייה בהתקנת מעלית. עוד הדגישה הוועדה כי המחלוקת לא הייתה כלכלית בלבד, בניגוד לטענת המערערת. בניית בניין מגורים מודרני ללא מעלית, רק עם פיר, תגרום למורכבויות בנוגע לרכוש וליחסים בין בעלי הדירות, העולות על העלויות הכלכליות הנמוכות יחסית. לפיכך, הסכימה הוועדה עם עמדת הוועדה המקומית כי התקנת מעליות במקרה זה היא פתרון תכנוני מיטיבה, במיוחד לאור אופי הבנייה והשפעתה על הדיירים העתידיים. הוועדה שקלה גם את טענותיה הכלכליות של המערערת והכירה בכך שהתכנון כרוך בשקילת התועלות של תכנון מול עלויותיו. עם זאת, במקרה זה, העלות המשוערת של 150,000 ₪ להתקנת מעלית נמצאה מוצדקת על ידי היתרונות, במיוחד לאור ההקלות המשמעותיות שאושרו והרווח הכלכלי ליזם. הוועדה הוסיפה ובחנה את טענות המערערת על בסיס תנאי המכרז לפרויקט, אך לא מצאה הוראות ברורות התומכות בעמדת המערערת. בסופו של דבר אישרה ועדת הערר את החלטת הוועדה המקומית וקבעה כי פעלה במסגרת סמכותה והפעילה שיקול דעת סביר באישור בקשת ההקלה ובחיוב התקנת מעליות.