ת"א 1182/06

תקציר

נסוב המחלוקת נסוב סביב הסכם השקעה משנת 1999 בין התובעת, "באמונה", חברה המנהלת נאמנויות והקדשות, לבין הנתבעת, חברת אחזקות. על פי ההסכם, מקסוורד הייתה אמורה לקבל שליש ממניות באמונה בתמורה להלוואה של 1.1 מיליון דולר שתשמש כהון חוזר. מקסורד גם רשמה שעבוד שוטף על כל נכסיה של באמונה כדי להבטיח את פירעון ההלוואה. עם זאת, באמונה טענה כי מקסווארד לא העבירה את מלוא סכום ההלוואה וביקשה לבטל את הקצאת המניות והשעבוד. בית המשפט מצא כי הקצאת המניות ורישום השעבוד על ידי Maxward אכן היו מותנים במתן הלוואה בסך 1.1 מיליון דולר לבאמונה. עוד נקבע כי מקסווארד לא העביר את מלוא סכום ההלוואה. בעוד מקסוורד טען כי העביר את כל הסכום, בדיקת בית המשפט העלתה כי רק 1,044,340 דולר הועברו. כמו כן, בית המשפט קבע כי חלק מהכספים שהועברו לא הועברו לבאמונה אלא לגורמים אחרים הקשורים למקסוורד ובעלי מניותיה, כגון טל יגרמן, שהיה מעורב בפעילות באמונה, ודוד חלפון, בעל המניות של מקסורד. בית המשפט קיבל את טענת באמונה כי קיבלה רק 76,620 ש"ח (18,354 דולר לפי שער החליפין הנוכחי) מההלוואה המובטחת ודחה את טענתה של מקסורד כי שולם כל הסכום. קביעה זו דחתה גם את הגנת ההתיישנות של מקסוורד, שכן התביעה הוגשה בתוך מגבלת שבע השנים. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת באמונה. היא ביטלה את הקצאת המניות למקסווארד והורתה להחזיר את רישום המניות ליצחק ארבוס, בעל המניות העיקרי בבאמונה. בית המשפט פסק גם על ביטול השעבוד, אך רק לאחר תשלום 76,620 השקלים שאכן התקבלה על ידי באמונה, בצירוף ריבית כפי שנקבעה בהסכמים המקוריים. כמו כן חויב מקסוורד לשלם לבאמונה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 40 אלף שקל. ההחלטה התקבלה על סמך העובדות שהוצגו, ושני הצדדים היו אחראים להוצאותיהם המשפטיות.