רע"ב 6499/17

תקציר

בית המשפט קבע כי ערעור על פסק דין בעתירת אסיר יינתן רק בנסיבות נדירות הכרוכות בשאלות עקרוניות או כלליות. במקרה זה, האסיר מבקש טיפול, אך התשובה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור משום שהיא עוסקת בנסיבותיו הפרטניות. האסיר מכחיש שביצע את הפשע שבו הורשע, אך הסירוב לא אמור לפסול אותו אוטומטית מלקבל טיפול. עם זאת, בית המשפט מכיר בכך שעמדת המשיב מבוססת על הצורך הלא ברור בטיפול ועל חוסר התובנה של האסיר. סוג הטיפול לו זוכה האסיר מצוי בגדר שיקול דעתו המקצועי של המשיב, ובית המשפט לא יתערב בהחלטה זו. יתר על כן, האסיר לא היה מעורב במידה מספקת בטיפולים אליהם הגיע, וסביר להניח שהמשיב ירצה לבחון מחדש את שיתוף הפעולה שלו ואת התועלת שהוא מפיק מהם לפני שילובו בתוכניות טיפול מתקדמות. אילוצים תקציביים משפיעים אף הם על חלוקת הטיפולים, ובית המשפט מכיר בזכותו של המשיב להפעיל תבונה בעניין זה. עמדתו של המבקש לגבי פשעו שלו מכובדת, אך על המשיב, רשויות הטיפול וועדת השחרורים להכיר אף הם בהרשעה. עם זאת, על המשיב לבחון כיצד נסיבותיו הספציפיות של המבקש עשויות לחייב טיפול, במיוחד נוכח המאסר הממושך שריצה. בסופו של דבר, הבקשה לחופשה לצורך ערעור נדחית, למרות שהאסיר מקבל כעת טיפול, ושיתוף פעולה עתידי ותועלת מטיפול זה עשויים להוביל להזדמנויות נוספות.