עת"מ 53350-06-11

תקציר

העותר, המייצג כ-140 בעלי קרקעות המחזיקים בכ-25% מהזכויות בחלקת קרקע מסוימת, ביקש להכין ולהגיש לוועדה המחוזית תכנית מתאר מקומית כ"בעל עניין בקרקע" כמשמעותו בסעיף 61א(ב) לחוק התכנון והבניה. המשיבים טענו כי אדם חייב להיות בעל רוב הקרקע על מנת להיחשב כבעל קרקע בעל עניין בקרקע. בית המשפט בחן את כוונת המחוקק העומדת מאחורי סעיף 61א(ב), ואת הפסיקה השונים המפרשים את הסעיף הנדון, שחלקם העדיפו פרשנות מרחיבה וחלקם פרשנות מצמצמת. השופט ציין כי מטרת המחוקק היא להגביל את מספר הזכאים להגיש תכנית, תוך שמירה על זכויות הקניין של הפרט. בנסיבות מקרה זה, הגיע השופט למסקנה כי יש להכיר בעותרת, שייצגה חלק ניכר מבעלי הקרקע, כבעלת עניין בקרקע, ולפיכך להתיר לה להגיש את התוכנית. השופט הורה לוועדה המחוזית לדון בתוכנית, ופסק לעותר הוצאות בסך 15,000 ₪.