ב"ל 27806-01-20

תקציר

התובע, עובד שיפוצים עצמאי, הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי, בדרישה להכיר בפגיעה בברך כמחלת מקצוע או פגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. התובע טען כי פגיעתם נגרמה כתוצאה ממיקרוטראומה כתוצאה מתנועות חוזרות ונשנות בעבודה. עם זאת, הנתבעת דחתה את הטענה, וטענה כי התובעת לא הצליחה להוכיח קיומו של אירוע מקרי או תנאי עבודה התואמים את עקרון המיקרוטראומה. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי עבודתה של התובעת כללה מגוון רחב של פעולות ותנאים. התובעת ביצעה עבודות שיפוץ שונות, לרבות עבודות אינסטלציה, חשמל ותחזוקה, אשר דרשו מאמצים פיזיים שונים ובוצעו בגבהים שונים. בית המשפט הגיע למסקנה כי עבודתה של התובעת לא כללה תנועות חוזרות ונשנות זהות או דומות באופיין, כנדרש בתיאוריית המיקרוטראומה. במקום זאת, ביצע התובע משימות שונות בתדרים ומשכי זמן משתנים, אשר לא הצטברו וגרמו לנזק בלתי הפיך. כמו כן, בית הדין ציין כי עבודתה של התובעת הייתה מגוונת וכללה פעולות שונות בשגרת עבודתה, כך שלא ניתן היה לבודד רצף של תנועות דומות. בית המשפט קבע כי התובע לא ביסס תשתית עובדתית לפגיעה במיקרוטראומה, שכן התנועות לא היו תכופות או חוזרות על עצמן במידה מספקת כדי לגרום לנזק מצטבר. לפיכך, התביעה נדחתה, ללא צו להוצאות, ולתובעת ניתנה הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.