בג"צ 355/86

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סירובו של המשיב 1, ככל הנראה שר התחבורה הישראלי, להיעתר לבקשת העותרת לקבלת רישיון להפעלת טיסות סדירות לאילת, בנוסף למשיבה 3, הנהנית ממונופול בקו זה. הסירוב התבסס על סעיף 5(1) לחוק רישוי שירותי תעופה, שמטרתו להבטיח את הישרדותה של המשיבה 3 ולקיים טיסות סדירות לאילת, במיוחד בתקופות לא רווחיות. בית המשפט אישר את הסירוב והדגיש כי שיקול דעתו של השר על פי החוק רחב דיו כדי להצדיק החלטה זו, שכן הוא משרת את האינטרס הציבורי. פסק הדין מבחין בין החלטה להעניק לחברה מונופולין מטעמים כלכליים, שאינה לגיטימית, לבין הפעלה משפטית של שיקול דעת לשם הגנה על אינטרסים ציבוריים חיוניים, העלולים להביא בעקיפין למונופול דה פקטו. הואיל והחלטת המשיב 1 הונעה על ידי האחרון, היא נמצאה חוקית. זאת ועוד, הדגיש בית המשפט את הבטחת השר לשקול מחדש את בקשת העותרת בדרישה מוגברת ובהיעדר התחייבות למשיבה 3. יש לציין כי העותרת כבר החזיקה ברישיונות לסוגי טיסות אחרים. פסק הדין התייחס גם למספר פסיקות קודמות של בית המשפט העליון לתמיכה בהחלטתו. העתירה לביטול ההחלטה נדחתה, ובית המשפט הציע לעותרת לנהל משא ומתן על תנאים טובים יותר לטיסות הצ'רטר שלה. השופט י' בך נתן את ההחלטה פה אחד, אליה הצטרפו הנשיא שמגר והשופט ש' לוין.