ת"א 2629/00

תקציר

התובע, מר מ.ש., תושב רצועת עזה, נפגע מרכב צבאי בבעלות הנתבעת, מדינת ישראל, בשנת 1997 בהיותו בן 13. כתוצאה מהתאונה סבל מר מ.ש. משברים וחבלות ברגלו הימנית ואושפז בבית החולים. הנתבע הודה בחבות והדיון התמקד בפיצוי המגיע לתובעים, שכלל את התובע, הוריו ותביעותיהם לנזקים. השופטת מינתה שני מומחים, אחד באורתופדיה ואחד בפלסטיקה, כדי להעריך את הפציעות והמוגבלויות של התובע. המומחה האורתופדי סבר כי לתובע 37% נכות לצמיתות בתחום האורתופדי, ואילו המומחה לפלסטיקה קבע נכות של 15% בגין צלקות מכוערות ברגלו הימנית של התובע. השופט קיבל את חוות הדעת הרפואיות הללו, וכתוצאה מכך נקבעה לתובע נכות רפואית משוקללת של 46.45%. באשר לנכות תפקודית, הסכימה השופטת עם הערכת המומחה האורתופדי ל-37% נכות, ומצאה אותה סבירה ועולה בקנה אחד עם עדות התובע והנסיבות. זאת, למרות הסתמכותה של הנתבעת על דברי אגב של מומחה הפלסטיקה בדבר יכולתה של התובעת להתהלך בחופשיות. השופטת התייחסה גם להפסדי השתכרות של התובע בעבר ובעתיד, וקבעה כי הסכום הראוי לפיצוי הוא 2,500 שקל לחודש. זאת, בהתבסס על מגוריו של התובע ברשות הפלסטינית והסבירות שלא ישתלב בשוק העבודה הישראלי בשל מדיניות הממשלה והמצב הביטחוני. השופטת פסקה לתובע 63,825 ₪ בגין אובדן השתכרות בעבר ו-269,419 ₪ בגין השתכרות עתידית, שניהם חושבו על פי הנכות התפקודית שנקבעה וכושר ההשתכרות. עבור הוצאות רפואיות פסק השופט 50 אלף שקל, כולל עלות ניתוח עתידי ובדיקות מעקב. סכום זה התבסס על העלות המשוערת של ניתוח בבית חולים ציבורי, שנחשב לטיפול הולם והוגן. כמו כן נפסקו לתובעים 30,000 ₪ עבור הוצאות נסיעה וניידות בעבר ובעתיד, וכן 20,000 ₪ עבור סיוע בעבר ובעתיד מאחרים. לבסוף פסק השופט 133,774 שקל על כאב וסבל, בצירוף ריבית. הנתבע חויב לפצות את התובעים בגין כל הנזקים הללו, לרבות הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.