ת"צ 14463-09-16

תקציר

בפני בית המשפט מוצגות שתי בקשות לאישור תובענה ייצוגית, הנוגעות לקבוצה אחת ודומות באופיין. ההבדל העיקרי בין שתי הבקשות הוא שהבקשה השנייה כוללת התייחסות להוראות התעריף המלאות, הקובעות כי דמי הכרטיס נגבים במלואם מדי חודש עבור החודש הקודם, ואילו הבקשה הראשונה מסתמכת על חוק כרטיסי חיוב. מבקשי הבקשה השנייה טוענים כי טענתם עדיפה מבחינה משפטית בשל הכללה זו, אולם השופט חולק על כך שכן התעריף אינו מהווה מקור משפטי נורמטיבי גבוה יותר מחוק כרטיסי חיוב עליו מתבססת הבקשה הראשונה. יתר על כן, גם הבקשה השנייה, תוך התייחסות לתעריף, מסתמכת במידה רבה על חוק כרטיסי חיוב, מה שמצביע על כך שהבקשה הראשונה אינה בלתי מבוססת. השופט מציין כי מתן עדיפות לבקשה השנייה ייצור תמריץ שלילי למבקשים להעתיק תביעות או חלקי תביעות שכבר הוגשו, בשינויים מינימליים, דבר שאינו רצוי מבחינת הקבוצה ובית המשפט. באשר לפנייה מוקדמת לנתבע, שהיא תנאי מוקדם להגשת תביעה ייצוגית, מציינת השופטת כי לבתי המשפט המחוזיים גישות שונות ביחס להשלכותיה. במקרה זה, שני המבקשים הגישו בקשות מוקדמות, אך השופט אינו מוצא מסקנות כלשהן בסוגיית הראשוניות על סמך עובדה זו. השופט מתייחס גם לטענות נוספות שהעלו הצדדים, לרבות אופי הטענות והאפשרות לתקן את הבקשות, וקובע כי אין בהן כדי לשלול את העדפת הבקשה הראשונה בזמן. לפיכך, השופט מורה על מחיקת הבקשה השנייה ללא כל הוצאות, וקובע לוח זמנים לתגובה לבקשה הראשונה לאישור.