ת"א 25969-06-10

תקציר

השופט דוחה את התביעה נגד כל הנתבעים בכל הרמות. השופט מוצא את עדותם של האחים סגל, התובעים, כבלתי מבוססת ובלתי עקבית, ולכן אינה משכנעת. התובעים לא הצליחו להוכיח את טענותיהם, ובגרסאותיהם לאירועים התגלו סתירות אותן לא הצליחו להסביר באופן משביע רצון. בתוך כך, הציגו הנאשמים גרסה משכנעת יותר לאירועים, הנתמכת בראיות ובעדויות. השופטת מדגישה את חוסר העקביות של התובעים בטיעוניהם, ואת ניסיונם לבסס את תביעתם על נימוקים שונים לצורך קבלת פיצויים. התובעים לא הצליחו להוכיח את טענותיהם בדבר הטעיה, מרמה, מצג שווא או רשלנות מצד הנתבעים. השופטת מציינת כי התובעים הם משקיעי נדל"ן מנוסים וספקולטיביים, ומצאו כי הם מודעים לאופי הקרקע שהם רוכשים, ולא יכלו לטעון אחרת. עוד נמצא כי התובעים ידעו את תוכנו של חוזה הרכישה והסכם השכירות, למרות טענותיהם אחרת, והשופטת רואה בהם אחראים לקרוא ולהבין את המסמכים עליהם חתמו. יתר על כן, טענות התובעים בנוגע לסכום ששולם עבור הקרקע לא היו משכנעות ולא עקביות, והם לא הביאו ראיות מספקות לתשלומים הנוספים הנטענים. השופטת דוחה גם את טענות התובעים בדבר חוסר ההתאמה בין הנכס הנמכר לבין הנכס המוזכר בחוזה, וזכויות הצד השלישי הנטען המוצמדות למקרקעין, כפי שזכויותיו של מינהל מקרקעי ישראל צוינו במפורש בחוזה. נימוקים נוספים לדחיית התביעה כוללים את חוסר תום הלב של התובעים, התביעה הקודמת שהגישו האחים סגל בנוגע לקרקעות אחרות שרכשו ואי הוכחתם כי נגרם להם נזק כתוצאה מהעסקה המדוברת. עוד מדגישה השופטת כי מדובר בתביעה מוקדמת מדי, שכן מינהל מקרקעי ישראל טרם החליט להפעיל את הסעיף הרלוונטי בהסכם החכירה, ולכן זכותם של התובעים בקרקע לא בוטלה. לבסוף, התביעה נדחית גם בשל התיישנות, שכן היא הוגשה למעלה מ-13 שנים לאחר חתימת הסכם המכר. בעקבות זאת חויבו התובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 90,000 ₪.