ע"א 25919-10-09

תקציר

עניינו בתביעת רשלנות רפואית שהוגשה על ידי תובע שעבר טיפול רפואי בבית חולים. עיקר המחלוקת בפסק הדין של הערכאה הנמוכה נסובה סביב השאלה האם הצוות הרפואי נהג ברשלנות בכך שטיפל תחילה בזיהום התובע בשיטות שמרניות, או שמא היה עליו לבצע התערבות כירורגית מיידית. השופטים הסכימו כי הטיפול שקיבלה המערערת מהמשיבה ומרופאיה לא היה רשלני וכי קטיעת אשכה של התובעת לא נבעה ממעשה או מחדל כלשהו מצדם. השופטים הסתמכו על חוות דעת ועדויות מומחים שקבעו כי הצוות הרפואי פעל כראוי וכי סדר הטיפול, שמרני ולאחר מכן כירורגי, היה ראוי. כמו כן, דחו השופטים את טענות המערער לפיהן חל עיכוב בטיפול בשל היעדרותו של מנהל המחלקה, ומצאו אותן חסרות בסיס ובלתי הגיוניות. גם דעת הרוב, שכללה את השופטים שטמר וד"ר זרנקין, קבעה כי הורי התובעת נתנו הסכמה מדעת לניתוח. עם זאת, השופט בר-זיו היה בדעה חולקת בעניין זה, וסבר כי ההורים לא עודכנו כראוי על סיכוני הניתוח, לרבות האפשרות לכריתת אשך. עם זאת, הערעור נדחה ברוב קולות, והוחלט כי כל צד יישא בהוצאותיו.