ע"פ 204/10

תקציר

הדיון וההחלטה עוסקים בשני ערעורים של עבריינים מורשעים, המערער מס' 1 והמערער מס' 2, שהואשמו בעבירות שונות. המערער מס' 1 הואשם בסיוע וסיוע לאחר מעשה של אירוע ירי. הראיות נגדו כללו את פוליסת הביטוח של מכונית הב.מ.וו שהייתה מעורבת בפשע, שתיקתו במהלך החקירה ובבית המשפט ומיקום הטלפון הנייד שלו שהציב אותו בסמוך לזירת הפשע. בית המשפט המחוזי מצא אותו אשם, וערכאת הערעור נעתרה לכך, תוך שהיא מדגישה כי מכלול הראיות עירב את המערער מס' 1 בביצוע העבירה. גם היסוד הנפשי של העבירה בא על סיפוקו, דבר המצביע על מודעותו של המערער מס' 1 למעשיו. בית המשפט דחה את הטענה כי לא ניתן להרשיע סייען כאשר העבריין העיקרי מזוכה, שכן שני המקרים מנותקים. באשר לעונש, החליט בית המשפט שלא להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי להטיל עונש מאסר משמעותי, נוכח חומרת מעשיו של המערער מס' 1 וסירובו לחשוף את זהות היורים. המערער מס' 2 הואשם בהחזקת נשק. בית המשפט המחוזי הרשיע אותו על סמך הראיות, לרבות מסמכים השייכים לו שנמצאו בחמ"ל שבו התגלה הנשק, ועדותו שלו. ערכאת הערעור הסכימה עם פסק דינו המעוגן היטב של בית המשפט המחוזי, ומצאה את טענותיו של המערער מס' 2 בלתי משכנעות. בית המשפט הדגיש את חומרת עבירות הנשק ואת עברו הפלילי של המערער מס' 2, והצדיק את החלטת בית המשפט המחוזי להטיל עונש חמור. העובדה שהמערער מס' 2 הודה שלא באשמתו וההבדלים ברישומיו הפליליים מעמידים את עונשו של המערער מס' 2 באור שונה מזה של שותפו לפשע, ודוחים את טענת האפליה. שני הערעורים על הכרעת הדין ועל גזר הדין נדחו, והחלטות בית המשפט המחוזי אושרו.