עמ"ש 34734-10-14

תקציר

השופט שרעבי הקדים את פסק הדין בקובעו כי יש לדחות הן את הערעור העיקרי והן את הערעור נגדם. הערעור העיקרי עסק בטענות המערער כנגד דחיית תביעה א', אשר השופט מצא כי הן מבוססות על עדויות עדים ומסמכים שלבית משפט קמא הייתה גישה אליהם. השופטת לא מצאה עילה להתערב בהחלטת בית משפט קמא וקבעה כי יש לדחות את תביעה א', במיוחד נוכח העובדה שהמערערת לא הוכיחה די הצורך את טענותיה. השופטת דחתה גם את טענותיה של המערערת בנוגע להערכת חלקה בכספים מעיזבון המנוח, וקבעה כי החלטת בית משפט קמא להעריך אותה ב-300,000 ₪ הייתה סבירה. לאחר מכן פנתה השופטת לערעור שכנגד, שעיקרו קבלת טענה ב' בדבר כלל השיתוף. השופט הסכים עם החלטת בית משפט קמא ודחה את הטענות שהעלה המשיב הנוגעות לדחיית טענת ההתיישנות. השופטת הדגישה כי המשיב לא העלה טענות אלה בהזדמנות הראשונה, אלא בחר להעלותן במסגרת הערעור שכנגד. בנוסף, דחתה השופטת את טענת המשיב כי היה מקום לדחות את התביעה מחמת שיהוי, שכן גם טענה זו לא הועלתה קודם לכן. השופט שרעבי הוסיף והסכים עם קביעותיו של בית משפט קמא בדבר זכויותיה של המערערת לדרוש הכרה בזכויות הירושה שלה וכי המנוח לא ויתר על זכויות אלה. השופט הדגיש את הצורך לכבד את ממצאי הערכות העובדות והמהימנות של בית משפט קמא, ולפיכך לא התערב בקביעות אלה. השופטת גם לא מצאה כל הצדקה לטענת המשיב כי בית משפט קמא התעלם מפסקי דין קודמים בעניין זכויות צד ג', והסבירה כי המשיבים במקרה זה אינם נחשבים לצדדים שלישיים שיש בהם כדי לסכל את תחולת כלל השיתוף. לבסוף, התייחסה השופטת לטענת המשיב כי היה מקום לדחות את התביעה בשל היעדר הוכחת נכסיו וכספו של המנוח. השופט ציין את הפער בין הטענות שהציגו המערער לבין המשיב בעניין זה וקיבל את הערכת בית משפט קמא את חלקו של המערער ב-300,000 ₪, אשר היוותה הערכה סבירה וזהירה. בסיום פסק הדין המליץ השופט שרעבי לדחות הן את הערעור העיקרי והן את הערעור שכנגד, וכי כל צד יישא בהוצאותיו. עמיתיה של השופטת, השופטות שושנה שטמר-עבד ושרי ג'יוסי, הסכימו עם ההחלטה. משכך, נדחו הערעור והערעור שכנגד, והחלטת בית משפט קמא התקבלה.