בש"פ 7505/13

תקציר

הכרעת הדין האמורה מתייחסת למקרה בו מדובר באדם יליד שנת 1976 (המערער) אשר הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו מספר אישומים, לרבות כניסה לישראל שלא כדין, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נטישה לאחר פציעה והחזקת רכוש החשוד כגנוב. הראיות המרכזיות שהוצגו בתיק זה היו ראיות DNA הקושרות את המערער לרכב גנוב שהיה מעורב בתאונה קשה, וכן עדויות בדבר צליעתו של המערער ועברו הפלילי הקודם. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של המערער עד תום ההליכים, ועל כך הוגש ערעור בנימוק שבית המשפט המחוזי הושפע ממידע מודיעיני בלתי קביל וכי אין ראיות לכאורה המצדיקות מעצר. עם זאת, בית המשפט לערעורים אישר את החלטת בית המשפט המחוזי, וקבע כי אכן קיימות ראיות לכאורה מספיקות, לרבות ראיות הדנ"א וחוות דעת מומחים, אשר סתרו את טענות המערער. זאת ועוד, הסכים ערכאת הערעור כי עברו הפלילי של המערער והסכנה הנשקפת ממנו לציבור, לצד הסיכון להימלט, מצדיקים את מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים. בית המשפט הכיר בכך שבית המשפט המחוזי אכן עיין בחומר מודיעיני בלתי קביל, אך לא ראה בו עילה מספקת להתערב, שכן החומר לא השפיע על תהליך קבלת ההחלטות. גם בקשתו של המערער לחלופת מעצר נדחתה בשל אופי העבירות ועברו הפלילי הקודם.