ע"א 73/50

תקציר

המקרה של יונה דואל נגד פריץ פטרזילקה סובב סביב סכסוך בין שוכר משנה לבין בעל הבית שלו, השוכר העיקרי של נכס עסקי. השאלה העומדת בפני בית המשפט היא האם חוכר משנה מוגן מפני פינוי על ידי בעל הבית בתום תקופת שכירות המשנה. פסק הדין, שניתן על ידי השופט זוסמן, בוחן בינאות את התקנות הרלוונטיות, לרבות פקודת הגבלת שכר דירה (עסקים), 1941, פקודת הגבלת שכר דירה (דירות), 1940, ופקודת הפרשנות, 1945. השופט זוסמן מסכם כי כוונת המחוקק מאחורי תקנות אלה הייתה להעניק לשוכרים הגנה כפולה הן מפני העלאת שכר הדירה והן מפני תביעות פינוי. באשר למקרה הספציפי, בית המשפט קובע כי שוכר משנה אכן מוגן מפני פינוי, ממש כמו דייר עיקרי, וכי פסק הדין הקודם ברע"א 221/42, אשר סתר מסקנה זו, ניתן לעניין אינקוריאם ואין לראות בו עוד כמחייב. לפיכך, הערעור נדחה, ולא ניתן לפנות את שוכר המשנה מהנכס בתום חוזה השכירות ללא עמידה בתנאים המפורטים בתקנות הפינוי. פסק הדין מדגיש את החשיבות של פרשנות סבירה ובהתאם לכוונתו המשוערת של המחוקק, תוך התחשבות גם בהקשר ההיסטורי ובתקנות שקדמו לו שעשויות היו להשפיע על החקיקה הנוכחית.