ת"א 26326-02-18

תקציר

התובעת, הבעלים החוקיים של בניין ביפו, ביקשה לפנות את הנתבעים משטחי הבניין בו התגוררו ללא הסכמתה. הנתבעים טענו כי הם מחזיקים במעמד של דייר מוגן וכי יש לדחות את תביעת התובעת בשל התמהמהותה בנקיטת הליכים נגדם. הדירה המקורית שהושכרה לאבי הנתבעים בשנות ה-60 התרחבה עם השנים וכללה אזורים נוספים בבניין. בית המשפט מצא כי הנתבעים היו דיירים מוגנים בלבד בשטח הדירה המקורית והייתה להם סמכות גרידא – ולא בלתי חוזרת – להשתמש בשטחים המורחבים. רשות זו בוטלה כאשר התובעת הגישה את תביעתה בשנת 2018. לפיכך, על הנתבעים לפנות שטחים אלה בתוך עשרה חודשים ללא כל פיצוי, אם כי הם יכולים להגיש תביעה נפרדת בגינה. כמו כן פסקה השופטת לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין מהנתבעים. החלטה זו חלה על כל הנתבעים, גם אלה שאינם מאכלסים כיום את הבניין, כדי למנוע התדיינות משפטית עתידית. השופטת הדגישה כי לאיחור של התובעת היה מחיר, וגם ידיה לא היו נקיות, אך הנתבעים הרחיבו את הנכס ללא הסכמה, והאינטרס הציבורי בשמירה על רכוש הציבור שקל בהחלטה.