ע"פ 10852/04

תקציר

בהכרעת הדין הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את הערעור, שכן בית משפט קמא התייחס ביסודיות לטענות המערער, ונקבע מניע סביר לרצח. המערער היה ידוע כקנאי ביותר ובעל מניע אפשרי שמקורו בחשש שהמנוח, שהיה לו לכאורה קשר עם חברתו של המערער, אלישיה, ישבש את נישואיו המתוכננים. עדויות, לרבות עדותו של איהאב טרודי, תמכו בטענה כי המערער חשוד. למרות כמה סתירות בלוח הזמנים, כגון ראיית המנוח על ידי אמין דבור, בית המשפט לא מצא כל בעיה בכך שהמערער ביצע את הרצח בתוך פרק הזמן הנטען. ניסיונותיו של המערער לזהות מי שישב לצדו של המנוח לאחר היעלמותם והסתרת פגישתם תמכו בטענת התביעה. קביעת מועד הפטירה נתמכה בראיות שונות, לרבות ניתוחי שיחות וחוות דעת מומחים, אשר ערערו על המועד החלופי שהציע המערער. חרף ליקויי החקירה, בית המשפט לא מצא יסוד לספק סביר באשמתו של המערער, שכן ראיות נסיבתיות הפליל אותו מאוד. המערער היה האחרון שראה את המנוח, הסתיר את פגישתם, שיקר לאורך כל החקירה ובדה אינטראקציות לאחר ההיעלמות. מעשיו הטעו את המשטרה לגבי אופי ההיעלמות, והצביעו במקום זאת על היעדרות מרצון ולא על פשע, ועצרו חיפושים פוטנציאליים. מכלול הראיות, לרבות עדותו של סאלח בדבר מסירת נשק הרצח למערער ושמיעת הודאתו, טענות המרמה של המערער ומעורבותו הישירה עם המנוח, יצרו תרחיש מפליל בו לא ניתן לבסס מסקנה סבירה חלופית. כל השופטים הסכימו ואישרו את ההחלטה לדחות את הערעור.