עת"א 52553-01-11

תקציר

פסק הדין מאשר את הארכת תקופת הבידוד של אסיר. על פי סעיף 19ב לפקודת בתי הסוהר, ניתן לכלוא אסירים מטעמי ביטחון, ביטחון או משמעת. אמצעי זה אינו אמצעי ענישה אלא מניעתי, ולכן הוא מוגבל וכפוף לחוקי הפקודה וכבוד האדם. חומרתו של אמצעי זה מגדילה את נטל ההוכחה על הרשות המוסמכת. על הרשות להצדיק את ההארכה, לבחון את הצורך ולבחון חלופות, בהתחשב במצבו הרפואי והנפשי של האסיר. ככל שהריתוק ארוך יותר, כך הדרישות מחמירות יותר. במקרה זה, הצורך להגן על האסיר ועל אחרים בבית הסוהר הוא שיקול כבד. המבקש מסר מידע מודיעיני ועדויות התומכות בהארכה. למרות שהמידע אינו עדכני, הוא מצדיק הפרדה, מה גם שהאסיר מסרב להפרדה זוגית. בית המשפט דוחה את טענת האפליה של הסנגור, שכן חלק ממקורביו של האסיר אכן נמצאים בהפרדה, ואחרים אינם כלואים. המבקש הוכיח בהצלחה צורך חיוני בהפרדה ועמד בדרישת המידתיות. כמו כן נקבעה כשירותו הרפואית של האסיר להפרדה. לפיכך, הבקשה להארכת מעצר מאושרת לשישה חודשים או עד לשחרור האסיר, המוקדם מביניהם. בקשת רשות הערעור של הסנגור נדחית, שכן הכרעת הדין אינה כוללת קביעות בעלות חשיבות ציבורית מעבר לתיק זה.