רער"צ 58917-06-25

תקציר

בסדר, להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסיפקת: **ניתוח משפטי: ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל בטענת "פרעתי"** **מבוא:** הנדון הוא ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל שדחה את טענת "פרעתי" שהועלתה על ידי המערערים (יצחק וחנן שפייזמן) כנגד חברת יצחק י. גליק בע"מ (המשיבה). הערעור מתמקד בשאלה האם המערערים, שחתמו כערבים להתחייבויות חברה שבבעלותם, חבים בחוב למשיבה, זאת לאחר שפסק דין שחייב אותם ואת החברה בוטל בחלקו, ולאחר שהתקיימו הליכים משפטיים מורכבים ומרובים, לרבות ערעורים לבית המשפט העליון. **רקע והליכים קודמים:** 1. **פסק הדין המקורי (28.06.2017):** בית המשפט המחוזי חייב את החברה (בהליכי פירוק) ואת המערערים, כבעלי מניות וכערבים, לשלם למשיבה סך של 4,314,308 ₪ בתוספת ריבית הסכמית, אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 150,000 ₪. 2. **צו פירוק לחברה:** צו פירוק ניתן לחברה עוד בטרם ניתן פסק הדין. 3. **בקשה לביטול פסק הדין:** המפרק מטעם החברה עתר לביטול פסק הדין, בטענה שניתן בחוסר סמכות, מאחר שלא התקבלה רשות מבית המשפט של פירוק להמשך ההליכים. המערערים הצטרפו לעמדת המפרק. 4. **דחיית בקשת הביטול בבית המשפט המחוזי:** בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לביטול פסק הדין, תוך שהוא מציין בחומרה את התנהלות הצדדים שלא דיווחו כראוי על הליכי הפירוק. 5. **ערעורים לבית המשפט העליון:** * **ע"א 7511/17 (המערערים):** טענו כי חוב הערבות הוא חיוב "משני וטפל" ולכן מתבטל עם ביטול החיוב העיקרי של החברה. כמו כן, העלו טענות לגופו של עניין. * **ע"א 7176/17 (המפרק):** טענותיו התייחסו בעיקר לביטול פסק הדין ביחס לחברה. 6. **עיכוב ביצוע וביטול פסק הדין ביחס לחברה:** בית המשפט העליון הורה על עיכוב ביצוע פסק הדין, ולבסוף, בהסכמת הצדדים, פסק הדין מיום 28.06.2017 **בוטל ביחס ליחסים שבין המשיבה לחברה**. 7. **המשך הדיון בע"א 7511/17 (המערערים):** בית המשפט העליון המשיך לדון בערעור המערערים. במסגרת דיון מיום 13.12.2018, המערערים אישרו כי כתב הערבות תקף. 8. **דחיית תביעת החוב של המשיבה כנגד החברה:** המפרק הגיש תביעת חוב כנגד החברה, אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בשל שיהוי, תוך ביקורת על המשיבה שסירבה להכיר בסמכות המפרק לחקור את גובה החוב. 9. **ערעור המשיבה על דחיית תביעת החוב (פר"ק 63111-06-19):** בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה. נקבע כי גרסת המפרק בדבר אי-ידיעה על ההליך תמוהה. פסק הדין מיום 28.06.2017 לא בוטל בשל פגם בהליך, אלא בשל נסיבות חיצוניות. נקבע כי יש להתאים את גובה החוב לסך של 1,429,900 ₪, בתוספת ריבית והצמדה בהתאם לפקודת פשיטת הרגל. מעמד המשיבה נקבע כנושה רגיל. 10. **פסק דין בע"א 7511/17 (13.02.2020):** בית המשפט העליון קבע כי: * **ביטול פסק הדין המקורי ביחס לחברה:** פסק הדין מיום 28.06.2017 בוטל ביחס לחברה, ולכן מתייתר הצורך להכריע בטענות הנוגעות למשכון והערת אזהרה. * **תקפות כתב הערבות:** כתב הערבות של המערערים נותר בתוקפו, אף אם החיוב של החברה לא יהיה תקף. סעיף 18 לחוק הערבות מאפשר התנאה כאמור. הערבות האישית ניתנה במפורש כדי להתמודד עם מצב של חדלות פירעון של החברה. * **חבות משותפת:** בהתאם לסעיף 8 לחוק הערבות, הערב והחייב אחראים כלפי הנושה יחד ולחוד. לפיכך, בנסיבות בהן ניתן צו פירוק לחברה, הייתה המשיבה רשאית לגבות את החוב מהמערערים. * **דחיית תביעת החוב:** גם אם תביעת החוב של המשיבה כנגד החברה הייתה נדחית, אין בכך כדי לפטור את המערערים מחובם. דחיית תביעת החוב מחמת התיישנות דיונית או טענות אחרות של המפרק אינה מבטלת את חוב החברה כחייב עיקרי. * **גובה החוב:** הופנה תיק לבית המשפט המחוזי להכרעה בגובה החוב, אך לבסוף נקבע גובה החוב על סך של 1,429,900 ₪, בהתאם להכרעת בית המשפט המחוזי בפר"ק 63111-06-19. 11. **ערעור המפרק על החלטת פר"ק 63111-06-19 (ע"א 1167/20):** בית המשפט העליון **ביטל** את פסק הדין שניתן בפר"ק 63111-06-19 ו **דחה** את תביעת החוב של המשיבה כנגד החברה. נקבע כי פסק הדין מיום 28.06.2017 בוטל בהסכמה ביחס לחברה ואינו בר תוקף, ולכן המפרק אינו מחויב לקביעותיו. מתן פסק הדין ביחס לחברה לאחר צו פירוק מהווה פגם מהותי, והמפרק היה צריך לבחון את תביעת החוב. **התפתחויות בהוצאה לפועל וטענת "פרעתי":** 1. **טענת "פרעתי" מטעם המערערים:** טענו כי מכיוון שפסק הדין המקורי בוטל ביחס לחברה, גם חיובם כערבים, שהינו משני, מתבטל. הפנו לכך שתביעת החוב נדחתה, ולכן לא הוכח חוב. 2. **עמדת המשיבה:** טענה כי פסק הדין מושא ההוצאה לפועל לא בוטל ביחס למערערים, וכי חיובם האישי כבר אושר בפסק הדין של בית המשפט העליון בע"א 7511/17. טענתם כי חיובם האישי מתבטל עם ביטול פסק הדין כבר נדחתה. 3. **החלטת הרשם (24.05.2025):** דחה את טענת "פרעתי". הרשם קבע כי: * פסק הדין של בית המשפט העליון בע"א 7511/17 קבע במפורש כי כתב הערבות נותר בתוקפו, גם אם יבוטל החוב כלפי החברה. * גם אם תביעת החוב כנגד החברה הייתה נדחית, אין בכך כדי לפטור את המערערים. * בית המשפט המחוזי (בפר"ק 63111-06-19) קבע כי פסק הדין לא בוטל ביחס למערערים, וחובם נותר על כנו. * פסק הדין בע"א 1167/20 (של בית המשפט העליון) התייחס להבחנה בין החיובים, וביחס למערערים (ע"א 7511/17) קבע כי פסק הדין מיום 28.06.2017 ביחס ליחסי הערבים למשיבה שריר וקיים. * אין לפרש את דחיית תביעת החוב כביטול החוב של המערערים. * טענת "פרעתי" אינה פתח לערעור על פסק דין חלוט של בית המשפט העליון. **טענות המערערים בערעור הנוכחי:** 1. הרשם "ביטל" למעשה פסק דין של בית המשפט העליון. 2. פסק הדין מיום 28.06.2017 בוטל על ידי בית המשפט העליון. 3. פסק הדין בע"א 7511/17 קבע את חיובם על בסיס פסק דינו של השופט רון (בפר"ק 63111-06-19), ולא על בסיס פסק הדין המקורי שבוטל. 4. דחיית תביעת החוב נעשתה לגופה, בשל אי הוכחת חוב, ולכן יש לשמוט את הקרקע מתחת לחיובם כערבים. 5. אילו היתה החלטת ע"א 7511/17 מושהית עד לאחר ההכרעה בע"א 1167/20, התוצאה הייתה שונה. 6. הרשם שגה בכך שנתן החלטה ללא דיון, ומנע מהם לחקור את מצהירי המשיבה. **דיון והכרעה של בית המשפט (סגן נשיא אורן סילברמן):** 1. **דחיית הערעור:** הערעור נדחה ללא צורך בתגובה. 2. **קביעות הרשם מוצדקות:** בית המשפט אימץ את קביעות הרשם וקבע כי "פרשנותם" של המערערים להכרעות השונות אינה תואמת את הקביעות עצמן. 3. **פסק הדין בע"א 7511/17 (13.02.2020) הוא הקובע:** בית המשפט הדגיש את הבהירות והנחרצות של פסק דין זה, אשר "סותם את הגולל" על טענות העדר חבות אישית של המערערים. * **חבות אישית ללא קשר לחבות החברה:** נקבעו קביעות מפורשות המתייחסות לחבות האישית של המערערים, ללא קשר לחבות החברה. * **גובה החוב:** בית המשפט העליון בע"א 7511/17 אישר את גובה החוב כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי בפר"ק 63111-06-19 (1,429,900 ₪). קביעה זו של בית המשפט העליון אישרה את קביעת בית המשפט המחוזי בנוגע לשיעור חובם של המערערים, והיא אינה תלויה בחוב החברה או בהליכים נוספים. בית המשפט העליון לא מצא לנכון להשהות את החלטתו עד לגמר הבירור המשפטי מול המפרק. 4. **פסק הדין בע"א 1167/20 (29.10.2020):** אף שפסק דין זה ביטל בפועל את חיוב החברה (על ידי דחיית תביעת החוב), הוא **אינו מבטל את חיוב המערערים**. * **הבחנה מפורשת:** בית המשפט העליון בע"א 1167/20 התייחס במפורש להבחנה בין קביעות קודמות בעניין ביטול חיוב החברה לעומת הותרת חיוב המערערים על כנו (פסקה 3 לפסק הדין). * **מודעות להליך:** בית המשפט העליון בע"א 1167/20 היה מודע לחיובם האישי של המערערים ולשיעור החיוב כפי שנקבע בע"א 7511/17, ולא קבע דבר שונה בהקשר זה. 5. **מעמד המערערים בהליך ע"א 1167/20:** המערערים היו צד להליך זה, ואף נפסקו להם הוצאות. בית המשפט קבע כי לו סברו המערערים שהיה להחלטה זו השלכה כלשהי על הקביעות כנגדם בע"א 7511/17, היה עליהם לבקש הבהרה באותו מעמד. 6. **"משאלות לב" בלבד:** טענות המערערים כי "אילו" התוצאה הייתה שונה, או אילו ההליכים היו מתנהלים אחרת, הן בגדר "משאלות לב" ואינן מבססות טענת "פרעתי". 7. **סופיות הדיון ופסק דין חלוט:** פסק דין המכיר בחיובם של המערערים ואשר מאשר אותו הוא פסק דין חלוט. הרשם מחויב לפעול על פיו. 8. **אי-התאמה לבקשת הבהרה:** בקשת המערערים אינה להבהרת פסק דין, אלא לבחינה מחדש או שינוי מהותי לאור החלטות מאוחרות יותר. השגה על פסק דין אינה מקודמת באמצעות בקשת הבהרה. 9. **החלטה ללא דיון:** קביעת הרשם כי אין צורך בדיון מוצדקת, שכן המחלוקת הינה משפטית-פרשנית. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **עקרון סופיות הדיון:** המערכת המשפטית שואפת לסופיות הדיון. פסק דין חלוט, במיוחד של בית המשפט העליון, מחייב את כל הערכאות, לרבות רשם ההוצאה לפועל, כל עוד לא בוטל במפורש או שונה בהליך המתאים. * **תקפות כתב הערבות:** פסק הדין מדגיש את גמישות דיני הערבות, המאפשרת התנאה על הוראות החוק (סעיף 18 לחוק הערבות) כך שכתב הערבות יישאר בתוקף גם אם החיוב העיקרי מתבטל. המערערים חתמו על כתב ערבות הכולל סעיף זה, והדבר אושר מפורשות על ידי בית המשפט העליון. * **חבות "יחד ולחוד":** סעיף 8 לחוק הערבות, אשר קובע כי הערב והחייב אחראים כלפי הנושה יחד ולחוד, זוכה כאן לאכיפה. הדבר מאפשר לנושה להיפרע מהערב גם אם החייב העיקרי (החברה) אינו יכול או פטור. * **הבחנה בין חיוב החברה לחיוב הערבים:** בית המשפט העליון בע"א 7511/17 ובע"א 1167/20 ביצע הבחנה ברורה בין גורל חיובה של החברה (שבוטל) לבין חיובם האישי של הערבים (שנותר על כנו). הדבר נועד למנוע מצב בו עניינים הליכיים או מורכבים בהליך הפירוק של החברה יגרעו מזכויות הנושה כלפי הערבים, שהתחייבו מתוך הבנה כי החברה עלולה להיקלע למצב של חדלות פירעון. * **מעמד רשם ההוצאה לפועל:** הרשם אינו "שופט על" ואינו רשאי לבטל או להתעלם מפסק דין של בית המשפט העליון. עם זאת, הוא מוסמך לפעול על פי פסק דין חלוט. הליך "פרעתי" אינו המקום לערעור מחדש על קביעות של בית המשפט העליון. * **השלכת ביטול פסק דין:** ההחלטות מראות כי ביטול פסק דין לגבי החברה אינו גורר בהכרח ביטול אוטומטי של חיוב הערבים, במיוחד כאשר כתב הערבות מתנה זאת במפורש. * **השלכות ההליכים המרובים:** המקרה מדגים את המורכבות הנובעת מהליכים משפטיים מרובים המתנהלים במקביל או בסמיכות (הליך אזרחי מקורי, הליכי פירוק, ערעורים על פסק הדין, תביעת חוב, ערעור על דחיית תביעת החוב, הליכי הוצאה לפועל). בית המשפט מנסה להביא לסדר ולבהירות, תוך מתן תוקף לקביעותיו של בית המשפט העליון כהכרעה סופית. **סיכום:** בית המשפט קיבל את החלטת רשם ההוצאה לפועל, ודחה את ערעור המערערים. נקבע כי פסק הדין של בית המשפט העליון בע"א 7511/17 הוא הקובע, וכי הוא קבע באופן ברור ומפורש את חבותם האישית של המערערים מכוח כתב הערבות, ללא קשר לגורל חובה של החברה. אף שההליכים המשיכו להתגלגל, כולל ביטול תביעת החוב כנגד החברה, בית המשפט העליון בע"א 1167/20 הכיר בכך שחיוב המערערים נותר על כנו. טענת "פרעתי" אינה מהווה עילה לבחינה מחדש של פסק דין חלוט של בית המשפט העליון.