פש"ר 466/93

תקציר

השופט דוחה את בקשתו של מר יחיאל גרבש לפסול את השופט היושב בדין בתיק פשיטת הרגל שלו לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט, תוך ציון נסיבות חריגות או עמדה סופית בלתי הפיכה כלפי בעל הדין כעילה היחידה לכך. הבקשה היא חזרה על בקשה קודמת המבוססת על אותה עילה, שנדחתה לפני שנים ואושרה על ידי בית המשפט העליון. השופט מדגיש כי בקשות פסילה אינן יכולות לשמש אמצעי ערעור על החלטות שיפוטיות, עליהן ניתן לערער בערוצים המשפטיים המתאימים. עיקר טענותיו של מר גרבש הן התנגדויות להחלטות שיפוטיות קודמות, שחלקן מתוארכות לבקשת הפסילה הראשונה, המעידות על דפוס התנהגות מחזורי. השופט גם מוצא את הטענות לא רלוונטיות, לא ראויות וגובלות בלשון הרע, ללא ערך ראייתי. בנוסף, מר גרבש אינו מציג אותם בתצהיר כדין, דרישה שהוא מתעלם ממנה באופן עקבי. השופטת מבהירה כי טענות המבקש בדבר משוא פנים בשל בקשה אישית שהוגשה לפני שלושה עשורים הן שקריות ואין להן אחיזה במציאות. הבקשה, המאופיינת בפרטים לא רלוונטיים, שמועות והשמצות, היא אקט של ייאוש להשפיע על תוצאת התיק. במקום להכיר בפשיטת הרגל שלו, החייב מתעלם בעקשנות מהחלטות קודמות של בתי המשפט ומתנהל באופן שחותר תחת דיני חדלות הפירעון. השופט מגיע למסקנה כי התנהלות החייב, ולא התנהלות בית המשפט, מונעת דיון נטול פניות וכי הבקשה מהווה ניצול לרעה של ההליך. לפיכך, בקשת הפסילה הנוכחית, לרבות הסעדים החלופיים המבוקשים, נדחית.