ה"פ 37433-04-19

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך רכושי בתוך משפחת לוגסי. ההורים, עזיזה וחיים לוגסי ז"ל, היו במקור בעלי חלקת אדמה בנתיבות שעליה בנו בית. בשנת 1985 הם העבירו חלק מהקרקע לבנם, שמואל לוגסי, שבהמשך העביר מחצית מזכויותיו לאשתו, אסתר. ההורים טענו כי העברה זו היא סמלית בלבד וכי לא היו מודעים לה. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענה זו וקבע כי ההעברה הייתה כדין. המעבר השני, משמואל להוריו, שהוסכם עליו ב-2009 אך מעולם לא הושלם, היה סלע המחלוקת העיקרי. ההורים טענו כי אין לאפשר לשמואל לחזור בו מהתחייבותו להעניק להם במתנה את הנכס. עם זאת, בית המשפט פסק לטובתו של שמואל, וקבע כי מאחר שההעברה לא נרשמה, עומדת לו הזכות לחזור בו מהבטחתו. על פי חוק המתנה, מתנה במקרקעין מותנית ברישום, ועד אז מדובר בחובה בלבד לתת מתנה. בית המשפט פירש את החוק באופן מרחיב וקיבל את טענתו של שמואל כי חלה הרעה במצבו הכלכלי והתנהגות מחפירה מצד הוריו כלפיו, שהצדיקה את הסתלקותו. יתר על כן, בית המשפט מצא כי טענת ההורים כי שמואל ניצל את זקנתם וחוסר הבנתם אינה נתמכת, וטענתם העיקרית – לפיה היה על שמואל להגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה כדי לחזור בו מהבטחתו – נעדרת מקור תקף. הודעתו של שמואל לרשות מקרקעי ישראל, בה הודיע להם על החלטתו לבטל את ההתחייבות, נחשבה מספקת, וגם הצהרתו בהליך הנוכחי נתפסה כהודעת ביטול תקפה. לסיכום, השופט הביע צער על הסכסוך המר במשפחה והדגיש כי החלטתו של שמואל לאפשר לאמו להמשיך להתגורר בבית, ואולי להעניק לה קצבה לכל החיים, אמורה להביא שלום למשפחה. התובעים חויבו לשלם לשמואל שכר טרחת עורך דין, בסך 23,400 ₪. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, עם זכות ערעור בתוך 60 יום לבית המשפט המחוזי.