דב"ע מד/90 - 0

תקציר

במקרה שעניינו פגיעה בגב מעבודה, ביקשה המערערת להכיר באירוע כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. המערער, שסבל מכאבי גב לאחר שירד מאוטובוס ביום 15.10.80, טען כי האירוע התרחש במהלך עבודתו. עם זאת, בית משפט קמא מצא כי התנועה הייתה רגילה ולא חרגה מפעולות רגילות, תוך שהוא מבטל את הקשר בין הדריכה לבין כל פגם הקשור בעבודה. נלקחו בחשבון חוות דעת רפואיות כדי לקבוע את סיבת הפגיעה. ד"ר אנגל ציין תחילה מצב קיים, וטען כי הדריכה הייתה גורם שולי, ואילו ד"ר לוין הכיר בקשר פוטנציאלי אך הציע כי הוא אינו גדול משמעותית מהשפעות מפעילויות יומיומיות. בית המשפט הגיע למסקנה כי לדריכה הייתה השפעה מזערית על הפגיעה, תוך שהוא מציין את ההיסטוריה הרפואית האישית של המערער של כאבי גב מאז שנת 1965. מצב קיים זה הכשיר אותו כסיכון אישי, ובכך הפחית את תרומת התאונה. לאור ממצאים אלה, חזקת הסיבתיות על פי החוק הופרכה למעשה. הערעור נדחה ללא הוצאות, תוך הדגשת ההבחנה בין התרחשות התאונה לבין הקשר הסיבתי שלה לפעילות בעבודה.