עב"ל 44213-11-18

תקציר

הערעור נסב על השאלה האם המערער, שסבל מירידה בשמיעה, עמד בתנאי של חשיפה לרעש מזיק בעבודה כמפורט בסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי, הקובע את הקריטריונים להכרה בנפגעי עבודה. בית הדין קבע כי בדיקות מפלס רעש רגילות שנערכו במקום עבודתו של המערער העלו כי הוא לא נחשף לרעש מזיק, והמערער לא הצליח להוכיח כי בדיקות אלה אינן מהוות ייצוג אמיתי של רמות הרעש בהן היה נתון. מאחר שהמערער לא יכול היה לעמוד בתנאי הסף, נדחתה תביעתו להכרה בליקוי השמיעה שלו כנפגע עבודה. עוד הדגיש בית הדין כי בדיקות מפלס הרעש שנערכו במקום העבודה היו ראיות מספיקות, והמערערת לא סיפקה כל סיבה לפקפק בנכונותן. בנוסף, אין די בחוות דעתו של המומחה הרפואי בדבר הקשר הסיבתי בין עבודתו של המערער לבין ליקוי שמיעה כדי לקבל את התביעה מבלי להתקיים בתנאי הסף.