ת"א 1294/97

תקציר

התובע, שעבד כמשגיח כשרות, הגיש תביעה נגד שני נתבעים, פאסיל ואגד, בגין נזקי גוף שנגרמו כתוצאה מתקיפת פאסיל בתחנת אוטובוס. התקיפה התרחשה בזמן שהתובע המתין לאוטובוס שיסיע אותו לעבודה. התובע טען כי החבלות שנגרמו לו במהלך התקיפה הובילו לפיטוריו ולאובדן כושר השתכרותו. אגד, לעומת זאת, טען כי פרישתו של התובע נבעה ממצבו הבריאותי הבסיסי ומגילו, ולא מהתקיפה. בית המשפט מצא את שני הנתבעים אחראים לנזקי התובע, לרבות כאב וסבל, הפסד השתכרות והוצאות רפואיות, תוך ניכוי של 15% בגין אשמתו התורמת של התובע. שיעור אובדן כושר ההשתכרות המיוחס לתקיפה נקבע על שליש. באשר לבסיס השכר, קיבל בית המשפט את הצעתה של אגד על סך 4,617 שקל, ודחה טענות נוספות של התובעת מחוסר ראיות. באשר לתוחלת העבודה של התובעת, קבע בית הדין כי גיל הפרישה יהיה 65, אלמלא התקיפה. סך הפיצויים חושב תוך התחשבות בניכויים בגין הפנסיה ופיצויי הפיטורים של התובע והוצאות רפואיות, ובכלל זה בקשתה של אגד לשיפוי מפסיל. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעים לשלם את שכר טרחת עורך דינו של התובע, וקבע את שיעור שכר הטרחה בהתאם לבית משפט השלום. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים והיה אמור להתבצע בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.