בר"ע 870/09

תקציר

מסקנת פסק הדין היא כי אין לתת למבקש רשות ערעור, ובקשת הדחייה מתקבלת. בית המשפט קבע, כי המחלוקת בדבר זכויותיו של המבקש לפי חוק זכויות הדייר היא עניין מינהלי, המצוי בסמכותו של חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים. שר הבינוי והשיכון אחראי לביצוע חוק זה, וההחלטות הנוגעות למעמד הדייר הן החלטות מנהליות ולא מעין שיפוטיות. בית המשפט הדגיש כי כל ערעור על החלטות כאלה צריך להיעשות באמצעות עתירות מנהליות ולא בהליכים אזרחיים. הסוגיה המרכזית שנדונה הייתה האם ניתן לערער בעקיפין על החלטות מנהליות, הנוגעות למעמד הדייר, בבתי המשפט האזרחיים, למרות סדרי הדין הקבועים בחוק בתי המשפט המנהליים להתקפות ישירות. בית המשפט קבע כי בתי המשפט האזרחיים יכולים להתייחס להתקפות עקיפות בבואם להעריך החלטות מנהליות, בתנאי שהסעד המבוקש יהיה בסמכותו של בית המשפט האזרחי. בקשת הערעור נדחתה, תוך שמירה על סמכותם של בתי המשפט האזרחיים לדון בערעורים עקיפים כאלה, והמבקש חויב לשלם למשיבים הוצאות משפט.