ת"א 67995-01-19

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית טענת התובעים, בהתבסס על כישלונם החוזרים ונשנים לעמוד בדרישות הפרוצדורליות. כתב התביעה הוגש תחילה בינואר 2019, ולאחריו הוגש כתב הגנה, ונערכו מספר דיוני קדם משפט. התובע לא עמד במועדים להגשת ערבות ולהבטחת הוצאות הנתבעים, נזקק למספר הארכות והפגין חוסר עניין. בא כוח התובע הגיש אף הוא הודעת שחרור מייצוג, אך לאחר מכן חזר לייצג את התובע. עובדה זו, יחד עם הימנעותו של התובע מהגשת ראיות ראשוניות, גרמו לעיכובים נוספים. למרות שניתנה לה ארכת מעצר, התובעת לא הגישה כל ראיה ולא הגיבה לסיכומי הנתבעים. הנתבעים, לעומת זאת, הגישו את סיכומיהם בשקדנות. נוכח אי עמידתה החוזרת ונשנית של התובעת וחוסר התעניינותה, החליטה השופטת להפעיל את סמכותה ולדחות את התביעה, תוך שהיא מצטטת את תקנה 160(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ותקנה 74(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, המתייחסות שתיהן לאי הגשת סיכומים כאל אי התייצבות. השופטת הדגישה גם את חוסר ההצדקה או ההסבר של התובעים להתנהלותם. בעקבות זאת נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 46,000 ₪. פסק דין זה ניתן שלא בפניו, ונמסר לצדדים על האפשרות לעתור לביטול פסק הדין לפי תקנות ספציפיות.