רע"א 5232/13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא באשר למסגרת הזמן המתאימה להגשת ערעור על החלטה של ועדה רפואית גבוהה יותר, שהכירה בפגיעה הקשורה לשירות צבאי וקבעה לה דרגת נכות של 100%. המערערת, הממונה על הפיצויים, טענה כי יש לדחות את ההחלטה לערער משום שהוגשה מעבר לפרק הזמן הקבוע בהנחיות הפנימיות של אגף שיקום נכים, הקובעות 30 יום מקבלת ההחלטה. מנגד, המשיב סבר כי יש לקבוע את תקופת הערעור על פי תקנות נכי צה"ל ומשפחות חיילים שנפלו בקרב (גמול ושיקום), המאפשרות 45 יום מיום קבלת ההחלטה על ידי המערער. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, ובקשת המערער למתן רשות ערעור על החלטה זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון. בפסק הדין הודגש כי ההנחיות הפנימיות אינן יכולות לגבור על התקנות וכי לשונו הברורה של האחרונה קובעת תקופת ערעור של 45 יום. יתר על כן, בעוד שעל הרשויות לדבוק ככלל בהנחיות הפנימיות שלהן, חריגות אינן בהכרח פסולות, במיוחד כאשר הן מיטיבות עם המערער. במקרה דנן, חריגתו של המשיב מלוח הזמנים הקצר יותר של ההנחיות להגשת ערעור נמצאה סבירה, וניתנה עדיפות לזכות הערעור המהותית. לפיכך, הערעור לא נדחה, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי נותר בעינו.