ע"א 7231/10

תקציר

בפסק דין זה בוחן בית המשפט מחלוקת ממושכת בין עירייה לבין עמותה בנוגע להעברת זכויות חכירה לנכס. בהסכם, שנקבע בשנת 1965, נקבע כי העמותה תעביר זכויות אלה לעירייה בתוך שלושה חודשים. עם זאת, ההעברה לא יצאה אל הפועל, ועשרות שנים חלפו ללא החלטה. העירייה הגישה תביעה בשנת 2008, מה שגרם לעמותה להפעיל את חוק ההתיישנות. בית המשפט ניתח האם תביעה זו התיישנה תחת תקופת התיישנות של 25 שנה לאכיפת זכויות במקרקעין על פי הדין הישראלי. סוגיה מרכזית הייתה האם יחסי הנאמנות בין העירייה לעמותה, שיצרו נאמנות קונסטרוקטיבית, השפיעו על תקופת ההתיישנות. על פי דיני הנאמנות, ניתן לעכב את תקופת ההתיישנות אם הנהנה סבור באופן סביר כי הנאמן ממלא את תפקידו. בית המשפט מצא כי העירייה הייתה מודעת למחדלי העמותה כבר בשנת 1977 באמצעות מכתבים ואולטימטומים שלא אושרו, דבר שניתן לראות בו הפרת אמונים. בעוד אחד השופטים טען כי מדובר בהפרה החל מתקופת ההתיישנות, הרוב לא הסכים וקבע כי שתיקת האגודה אינה מספיקה להוכחת כפירה או הפרת חובת אמונים. הדבר הוביל למסקנות מנוגדות בשאלה האם פג תוקפה של תקופת ההתיישנות. בסופו של דבר, החליט הרוב שלא לדחות את טענת העירייה, בהתחשב בנסיבות המורכבות ובהימנעותה של העמותה מלהתכחש מפורש לאמון. עם זאת, הם הכירו בהיבטים הייחודיים של המקרה, כגון אופי ההסכם וההקשרים הפוליטיים, שסטו מעסקת נדל"ן סטנדרטית, והותירו מספר סוגיות עובדתיות ומשפטיות בלתי פתורות. הערעור התקבל ואפשר לטענת העירייה להתקדם.