מ"ת 24514-06-21

תקציר

השופט מצא ראיות לכאורה נגד המשיבים, שהואשמו בתקיפה אלימה של מסגד ויושביו. ההחלטה התבססה על שתי עדויות מרכזיות וראיות נוספות, בהן מסרים שהחליפו החשודים, צילומי וידאו ודיווחים מהזירה. השופט דחה את טענות ההגנה כי המסרים היו פגומים וסותרים זה את זה, וקבע כי די בהם כדי לבסס טיעון. כתב האישום, בקריאה בכללותו, הצביע על מניע גזעני מאחורי הפיגועים, שהתרחשו בתקופה של מתיחות לאומית ומהומות. השופט דחה גם את הטענה כי המשיבים הגיעו למסגד לצורך הפגנה לגיטימית, ולא מצא כל ראיה התומכת בקביעה זו. במקום זאת, מעשיהם של המשיבים, שכללו הגעה למקום עם נשק תקיפה והתנהגות אלימה, התפרשו כניסיון לבצע לינץ' באדם. השופט הדגיש כי זכות השתיקה של המשיבים פעלה לרעתם, שכן היא אפשרה לראיות המפלילות לעמוד ללא עוררין. חלק מטענות ההגנה, כגון הטענה כי המשיבים שהו בסמוך לכלי הרכב, נמצאו כבלתי נתמכות בראיות. השופט ציין גם את האופי המסוכן של התנהגות המשיבים, הן במהלך החקירה והן באירוע עצמו, דבר המצביע על היעדר גבולות ועל חוסר שליטה פוטנציאלי. ההחלטה הסתיימה באישור הראיות לכאורה ובקביעת מועד להמשך ההליכים.