ת"א 40099/08

תקציר

בית הדין בחן בקפידה את הטענות שהוצגו על ידי שני הצדדים וקבע כי בקשת הדחייה מוצדקת. ההחלטה מבוססת על מספר סיבות מרכזיות. ראשית, תקנות סדר הדין האזרחי 100 ו-101 מקנות לבית המשפט שיקול דעת לדחות תביעה, אך הוא אינו מחויב לעשות כן. דחיית תביעה היא צעד חמור השמור למקרים קיצוניים, ובית המשפט מעדיף הכרעה עניינית על פני פתרון פרוצדורלי. שנית, יש לראות בפיטורים ללא משפט מלא רק כמוצא אחרון, כאשר ברור כי אין לתובע סיכוי לקבל סעד, גם אם יוכחו כל העובדות הנטענות בתביעה. במקרה זה, תביעת התובע אינה תלויה אך ורק בנזקי החברה; קיימת עילת תביעה אישית, המצדיקה שימוע מהותי. בנוסף, מפנה השופט לפסק דינו הקודם של השופט אבי זמיר, אשר קבע כי המבקש והמשיב לא היו בעלי מניות במועדים הרלוונטיים, דבר השולל את תחולת הדינים המסדירים תביעות בעלי מניות. השופט מסכים עם החלטתו של זמיר וסבור כי למרות העברת המניות, למשיב קמה עילת תביעה אישית. השופטת מתייחסת גם לשתי השיטות להטלת אחריות על אורגני החברה ולטענות בנוגע לשכר, ולא מוצאת עילה לפיטורים. זאת ועוד, חוות הדעת המובאות בשלב מקדמי זה אינן מצדיקות דחייה מיידית של התביעה, שכן ניתן לבחון כראוי את תוקפן רק לאחר הגשת תצהירים. בסיכומו של דבר, בקשת הדחייה נדחית, ובית המשפט מורה למבקש לשלם למשיב 4,000 ₪ + מע"מ ושכר טרחת עורך דין. המשיב נדרש להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום, ודיון קדם משפט נקבע ליום 24.2.2009.