תו"ב 51159-12-18

תקציר

הנאשמים הורשעו בביצוע עבירות בנייה בכך שחילקו יחידת דיור לשניים ללא ההיתר הנדרש. הנאשמים הודו באשמה והורשעו על סמך כתב אישום מתוקן. הדיון התמקד בנסיבות העבירה ובעונש ההולם. בית המשפט קבע כי כתב האישום, בו הודו הנאשמים, שימש בסיס עובדתי לגזר הדין. עוד נקבע כי הרשעתו של הנאשם מס' 1 לא תבוטל, שכן הוא לא הביא ראיות לפגיעה קונקרטית במקצועו. בית המשפט קבע את תחום הענישה בגין העבירה, בהתחשב בערך החברתי שנפגע ובמדיניות הענישה הרווחת. בית המשפט מצא כי המעשים מצויים ברף הנמוך-בינוני של העבירה. נבדקו מקרים קודמים, מהם עולה כי מדיניות הענישה כללה קנסות, התחייבויות, צווי הריסה ואיסורים על שימוש בנכס. בית המשפט קבע את רכיב הקנס בקנס בטווח שבין 7,000 ל-20,000 שקל, בהתחשב במצבם הכלכלי של הנאשמים ובהיותם בני זוג. כמו כן הוצא צו הריסה ו/או התאמה למבנים, שייכנס לתוקף בעוד שנה, ויאפשר לנאשמים שהות להכשיר את הבנייה. בית המשפט בחר שלא להטיל מאסר על תנאי. לבסוף הוטל על כל נאשם קנס בסך 7,000 ₪ או 40 ימי מאסר, התחייבות בסך 14,000 ₪ וצו הריסה ו/או התאמה למבנים. לנאשמים זכות לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי לוד מרכז.