עת"מ 57822-12-17

תקציר

לעותר ולמשיב זכויות קניין בחלקת קרקע. המשיב הגיש בקשה להיתר בניה עבור חלקו בחלקה אך נזקק להקלה מאחר שחלקו לא עמד בדרישות השטח המינימלי על פי התוכניות החלות. הוועדה המקומית לתכנון ובניה אישרה מתווה חלוקה שכלל הקלה לבקשת המשיב. העותר התנגד להחלטת הוועדה והגיש ערר לוועדת הערר המחוזית צפון, שנדחתה. לאחר מכן הגיש העותר עתירה מנהלית לבית המשפט בטענה כי ועדת הערר נעדרת סמכות לאשר הקלה בשטח מגרש מינימלי וכי החלטתה אינה סבירה. לאחר שבחן את העתירה ואת טענות הצדדים, מצא בית המשפט כי לוועדה המקומית ולאחר מכן לוועדת הערר סמכות לאשר את ההקלה וכי לא נפל פגם בהפעלת שיקול דעתן. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי ההחלטה סבירה שכן היא אינה פוגעת בעותר או בסביבה ומאפשרת למשיב לממש את זכויותיו הקנייניות. לפיכך, העתירה נדחתה והעותר חויב לשלם לכל אחד מהמשיבים 7,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.