רע"א 4905/14

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך על פירוק שיתוף במקרקעין בו היו מעורבים מספר צדדים שירשו קרקע בכפר ג'ת. הנושא המרכזי היה פרשנותם של שני הסכמי חליפין שנחתמו בשנת 1988 אשר התוו את זכויותיהם ורכושם של הצדדים המעורבים. בית משפט השלום מינה מודד שיחלק את המקרקעין בהתאם לזכויות הרשומות של הצדדים, ויקצה חלק מהם לצורכי ציבור. המבקשים, שבנו על המגרש בנייני מגורים, טענו כי הסכם החליפין העניק להם שטח ספציפי הגדול מזכויותיהם הרשומות, וכי החלוקה צריכה להתבסס על תנאי ההסכם והתנהלות הצדדים. עם זאת, הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי פסקו נגד המבקשים, וקבעו כי יש להשתמש בזכויות הרשומות בטאבו לצורך פירוק השותפות. בתי המשפט פסקו גם בנוגע לדרכי הגישה לחלקת המבקשים, וקבעו כי אין להתערב בהחלטות התכנוניות של הוועדות, מה גם שהמבקשים לא טענו לחוסר תום לב או לניצול לרעה של סמכות. המבקשים, בערעורם לבית המשפט העליון, לא הוכיחו עיוות דין או את משמעות עניינם לסוגיה ציבורית, מה שהוביל את בית המשפט העליון לדחות את בקשתם ולקיים את החלטות הערכאות הנמוכות יותר. פסק הדין מדגיש את חוסר רצונה של ערכאת הערעור להתערב במסקנות עובדתיות, במיוחד כאשר הערכאות הנמוכות בחנו לעומק את חומר הראיות.