רע"א 7410/09

תקציר

בפסק דין זה דחה בית המשפט בקשה לסעד זמני ולרשות ערעור בהתבסס על שני שיקולים עיקריים: היעדר עילת תביעה חזקה וחוסר איזון הנוחות כלפי המבקש. בית המשפט הדגיש כי כל מתן סעד זמני מחייב עילת תביעה אמינה המעידה על שאלה משפטית כבדת משקל וכי בחינה כזו אינה מבטיחה את הצלחת התביעה העיקרית. בנוסף, על בית המשפט לבחון את מאזן הנוחות, תוך התחשבות בשאלה האם הנזק הפוטנציאלי למבקש עולה על הנזק לצד שכנגד אם הסעד יינתן. החלטה זו הדגישה כי סיכויי ההצלחה של המבקשת בתביעה העיקרית קלושים, נוכח הדחיות החוזרות ונשנות של טענותיה על ידי ערכאות שונות, לרבות פסקי דין קודמים של בית המשפט המחוזי. טענותיו של המבקש התמקדו בסוגיה שנדונה בעבר בשאלה האם הוטל עיקול על זכויות מועברות, שבתי המשפט פסקו נגדו באופן עקבי. יתר על כן, טענות המבקש בדבר הונאה נדחו פעמים רבות, כאשר בתי המשפט הדגישו את היעדר הראיות החדשות ותיארו את הטענות כחזרה גרידא על טיעונים ישנים. בית המשפט ציין את השיהוי הבלתי סביר של המבקשת בהגשת בקשה לסעד זמני, המערער את טענותיה בדבר דחיפות ונזק בלתי הפיך. בנוסף, התנהלותו של המבקש כללה מיחזור תביעות והגשת הליכים מקבילים המבוססים על טענות דומות, דבר המשקף התעלמות מהחלטות קודמות של בית המשפט ותרומה לבזבוז משאבים שיפוטיים. משכך, דחה בית המשפט את הערעור והורה למבקשת לשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪, המשקף את מורת רוחו של בית המשפט מהתנהלותה המשפטית העיקשת.