ת"א 52985-06-18

תקציר

התובעים, שהם ילדיה של אישה שנפטרה, טענו כי הנתבעים, מועצה דתית ועובדת בית העלמין, הפלו אותם לרעה על רקע מינם והשקפותיהם הדתיות במהלך טקס הלוויה של אמם. לטענתם, הנאשמים התעקשו על הפרדה מגדרית, השפילו אותם וכמעט מנעו מחלקם לשאת הספדים. הנאשמים הכחישו את הטענות. בית המשפט פסק לטובת התובעים, וציין כי גרסתם לאירועים אמינה יותר. נקבע כי הנאשמים אכן דרשו הפרדה מגדרית ויצרו ויכוח מיותר במהלך ההלוויה. יתר על כן, הנאשמים כמעט מנעו מבנה ואחותה של המנוחה להספיד אותה בשל דעות סקסיסטיות ומפלות. בית המשפט קבע כי מעשיהם של הנתבעים הפרו את חוק איסור הפליה ועולים כדי רשלנות. הודגש כי על הנתבעים, המספקים שירות לציבור, חלה חובת זהירות כלפי התובעים והם נמנעו מלקיימה, תוך גרימת פגיעה קשה ברגשותיהם ובכבודם של התובעים. כתוצאה מכך, חויבו הנתבעים לשלם לתובעים 1 ו-3, שחוו אפליה ישירה, סך של 35,000 ₪ כל אחד, ולתובעים 2 ו-4, שנפגעו בעקיפין, סך של 25,000 ₪ כל אחד. הנתבעים נדרשו גם לכסות את הוצאות המשפט של התובעים. החלטה זו נועדה להעביר מסר של אפס סובלנות לאפליה ולחזק את ערך השוויון, בתקווה שגופים ציבוריים יתייחסו לכל אדם בכבוד וברגישות, במיוחד בזמנים קשים.