בר"מ 4333/19

תקציר

הניתוח המשפטי של המצב המוצג תלוי בפרשנות התקנות החלות בנוגע להחזרי אגרות וההבחנות הפרוצדורליות בערעורים. עקרונות משפטיים וניתוח: 1. **מסגרת רגולטורית המסדירה החזרי עמלות** התקנה העיקרית הנדונה היא תקנה 15 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007. תקנה זו מתארת את קטגוריות ההליכים הספציפיות בהן ניתן להורות על החזר אגרה, תוך החרגה מפורשת של הליכים מסוימים, לרבות בקשת רשות ערעור, מהוראות אלה. הפסיקה, כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקה – בעיקר בע"א 3443/10 אלון נ' קרפנטר (4.8.2010) וע"א 613/12 בעל הנס נ' קורבשי (14.2.2012) – מאשרת פרשנות זו, ומדגישה כי צווי החזר אגרות מוגבלים לקטגוריות הפרוצדורליות המפורטות במפורש בתקנה. 2. **סיווג פרוצדורלי של בקשת רשות ערעור** הליך בקשת רשות הערעור הוא ביסודו צעד פרוצדורלי בהתדיינות בערעור, הנתפס לעתים קרובות כהליך ביניים או מכין ולא כהליך מהותי המוכר ברשימה המפורטת בתקנה 15. משמעות ההבחנה היא שאגרות המשולמות עבור הליך כזה אינן בגדר ההחזר על פי התקנה, בהיעדר הוראת חקיקה ספציפית המתירה החזרים כאלה. 3. **תקדים ועקביות משפטית** הפסיקה המצוטטת קובעת הלכה פסוקה עקבית לפיה צווי החזר כספיים מוגבלים להליכים המפורטים במפורש בתקנות. בתי המשפט קבעו כי אלא אם כן התהליך נופל בקטגוריות המפורטות הללו, לא ניתן להחזיר את התשלום, מה שתומך בעקרון הוודאות המשפטית ושיקול הדעת המנהלי המוגבל בהחזרי אגרות. 4. **חדשנות משפטית והשלכות** החידוש המשפטי כאן טמון באישור השיפוטי המחודש שצעדים פרוצדורליים, כגון בקשת רשות ערעור, אינם נכללים במשטר ההחזר אלא אם כן נכללים במפורש או מחייבים בחקיקה. הדבר מבהיר ואולי אף מחזק את הגבולות הפרוצדורליים של סמכותם של בתי המשפט להורות על החזרים, ובכך מחזק את העיקרון לפיו החזרי אגרות מוגבלים אך ורק על ידי פרמטרים סטטוטוריים ורגולטוריים. מסקנה: בהתבסס על העקרונות המוטמעים בתקנה ובפסיקה המקיימת, חוסר היכולת להורות על החזר האגרה ששולמה עבור בקשת רשות ערעור עולה בקנה אחד עם הדוקטרינה המשפטית המקובלת. הליך בקשת רשות הערעור חורג לחלוטין מההליכים המנויים בתקנה 15 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, ומכאן שלא ניתן להורות על החזר אגרה בגין צעד פרוצדורלי זה. פרשנות זו מבטיחה עקביות, בהירות משפטית ומכבדת את מגבלות השיפוט שנקבעו על ידי המסגרת החקיקתית.