דב"ע 450/97

תקציר

במקרה זה הוגש ערעור על החלטת בית המשפט האזורי נצרת, שקיבל את תביעת המשיב להבטחת הכנסה. הדחייה הראשונית של המערערת, מוסד לביטוח לאומי, התבססה על הכנסותיו של המשיב ועל אי עמידה בתנאי הזכאות, שכן בן זוגו של המשיב לא נרשם כמחפש עבודה. הסוגיה המרכזית הייתה האם יש לראות את המשיב נשוי מיום 28.9.94, מועד כריתת חוזה הנישואין, או מיום 10.1.1995, מועד תחילת החיים המשותפים בין בני הזוג. בית המשפט מצא כי מבחינה תרבותית ודתית, בני הזוג היו מאורסים מספטמבר עד ינואר, והפכו לתא משפחתי רק עם המעבר לגור יחד. בית המשפט הדגיש את חשיבותם של מנהגי התרבות ונסיבות החיים בפועל על פני הרישום הפורמלי. גישה זו התיישבה עם פסיקות קודמות של בתי המשפט האזוריים בשאלות דומות של מנהגי נישואין אסלאמיים בישראל, תוך הדגשת ההבחנה הכללית בין אירוסין לנישואין. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי המשיב זכאי לגמלה החל מינואר 1995, למרות רישומם הפורמלי כנשואים בספטמבר 1994. ההחלטה הכירה בתכליתו החברתית של חוק הבטחת הכנסה, המבטיח קיום מינימלי למי שאינו חולק הכנסה עם בן זוג או חי במשותף, כפי שעשו המשיב ובת זוגו לא לפני חודש ינואר. הערעור נדחה, והמשיב חויב בהוצאות משפט. בית המשפט ציין כי מקרה זה עשוי לחייב בחינה מחדש של מנהגי רישום הנישואין לצורך דיוק המנהגים המוסלמיים בישראל.