ת"א 35791-04-23

תקציר

המבקשים, בני הקהילה המוסלמית בירושלים, הגישו בשנת 2023 תביעה בטענה לבעלות וחזקה בחלקת אדמה הסמוכה לחומות העיר העתיקה, מתוך כוונה לקבל פיצוי כספי. הם ביקשו צו מניעה זמני שימנע מהמשיבים לפעול במקרקעין. המשיבים טענו כי טענת המבקשים היא שיהוי וניצול לרעה של הצדק, דבר שהמבקשים הכחישו. בית המשפט בחן את הבקשה לסעד זמני לפי תקנה 95ד לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, תוך התחשבות בשיקולים כגון מאזן הנוחות, תום הלב וסיכויי הצלחת התביעה. השופטת פסקה נגד המבקשים, וציינה כי העבודות המתוכננות על הקרקע אינן בלתי הפיכות וכי התועלת הציבורית בפיתוח הטיילת גוברת על האינטרסים של המבקשים. כמו כן היה ספק לגבי תום ליבם של המבקשים, כמו גם סיכויי הצלחתם קלושים בתביעה. בהתחשב בנזק הבלתי מהותי שנגרם למבקשים ובפגיעה המשמעותית באינטרס הציבורי, נדחתה הבקשה לצו מניעה זמני, וההחלטה הקודמת במעמד צד אחד בוטלה. המבקשים חויבו בהוצאות בסך 21,000 ₪, והמשיבים נותרו להחליט אילו עבודות לקדם.