ה"פ 4377/05

תקציר

נסוב התיק סביב מחלוקת בין אירים חברה לפיתוח עירוני בע"מ (המבקשת) לבין חברת ברד לפיתוח עבודות עפר ודרכים בע"מ (המשיבה) בנוגע לעבודות הפיתוח בהר אדר. המבקשת, חברה ממשלתית הפועלת מטעם משרד הבינוי והשיכון, פרסמה שני מכרזים לעבודות פיתוח והרחבה באתר. המשיבה זכתה בשני המכרזים והחלה לעבוד כקבלן משנה. עם זאת, לאחר שחלק מקירות התמך קרסו, התקשרו המבקש והמשיב בהסכם לתיקון הקירות מבלי לפגוע בתביעותיהם ההדדיות. הסכם נוסף, הסכם ההרשאה, נחתם מאוחר יותר, מה שהוביל להליך יישוב סכסוכים בפני המהנדס ענבר, שהוגדר כ"פוסק מכריע מוסכם". כעת מבקש המבקש להצהיר כי פסק הדין שניתן על ידי המהנדס ענבר אינו פסק בוררות לפי חוק הבוררות. לחילופין, אם הוא נחשב לפסק בוררות, מבקש המבקש את ביטולו בשל פגמים שנפלו בהליך. המשיב טוען כי המהנדס ענבר היה מוסמך לשמש כבורר וכי פסק הבוררות צריך לעמוד. בית המשפט קובע כי ההליך בפני המהנדס ענבר לא היה הליך בוררות כהגדרתו בחוק הבוררות. מאפייניו של הליך בוררות, כפי שהותוו בפסיקה, אינם קיימים במקרה זה. ראשית, אף שהייתה מחלוקת בין הצדדים, הסכם ההסמכה לא העניק במפורש למהנדס ענבר סמכות להטיל חיובים כספיים על מי מהצדדים, דבר המהווה מרכיב מכריע בבוררות. שנית, ההליך בפני המהנדס ענבר לא היה בעל מאפיינים של דיון שיפוטי, שכן הצדדים לא הגיעו לישיבות באופן סדיר, והעדים לא הוזהרו ולא הושבעו. שלישית, ההסכם עצמו אינו מצביע על כוונה לנהל הליך בוררות, וכך גם על הנסיבות הסובבות את סיומו. תחת זאת, התכוונו הצדדים להגיש שאלות ספציפיות שבמחלוקת למהנדס ענבר לצורך הכרעתו, תוך שמירה על זכותם להתדיין בתביעות אחרות בבית המשפט. בית המשפט מגיע למסקנה כי המהנדס ענבר היה מוסמך להכריע בסכסוכים, אך תפקידו לא היה של בורר. פסק דינו, אם כן, אינו כפוף לחוק הבוררות. עם זאת, פסק הבוררות מחייב את הצדדים, והתערבות בית המשפט מוגבלת. ניתן לבטל את פסק הבוררות רק אם המהנדס ענבר פעל בניגוד לסמכותו, באופן בלתי הוגן, בחוסר תום לב, במרמה, תחת השפעה בלתי הוגנת או בניגוד לצדק הטבעי. למבקש נפסק 3,000 ₪ בתוספת מע"מ שכר טרחת עורך דין.