ת"פ 61682-07-20

תקציר

שני נאשמים, אחים, הורשעו בתקיפת שני עוברי אורח וגרימת חבלות של ממש ובנסיבות מחמירות. התקיפות אירעו במהלך הפגנה על רקע חקירת דודתם של הנאשמים בגין התעללות בקטינים. התקיפות בוצעו לצד נאשם שלישי, שעזב את הארץ במהלך המשפט. הנאשמים הפילו את הקורבנות ארצה, הכו אותם באגרופים ובבעיטות, וגרמו להם לחבלות כגון שבר בשורש כף היד, נפיחות ואדמומיות. נאשם 2 איים גם על עוברי אורח. בתחילת המשפט הודו הנאשמים באישומים והביעו חרטה. הם לא היו בעלי עבר פלילי ושירתו ביחידות קרביות בצה"ל. הוגשו תסקיר על נסיבות הנאשמים והמלצות שירות המבחן. התביעה טענה לעונש מאסר, בעוד הנאשמים ביקשו עבודות שירות, תוך הדגשת תרומתם החיובית לחברה. השופט הכיר בחומרת העבירות, אך הבחין ביניהן לבין מקרים חמורים יותר, וציין כי הפציעות אינן מסכנות חיים. למרות שהשופט קבע טווח ענישה של 6 עד 20 חודשי מאסר, נסיבות חריגות מצדיקות סטייה. נסיבות אלה כללו היעדר עבר פלילי של הנאשמים, שיקומם המוצלח, היעדר עבירות חוזרות במשך ארבע שנים וחינוכם בסביבה אלימה. בסופו של דבר, השופט גזר על שני הנאשמים תשעה חודשי מאסר בפועל עם עבודות שירות ומאסר על תנאי, והורה להם לשלם פיצויים לקורבנות. על נאשם 2 נגזרו עונשי מאסר על תנאי נוספים בגין עבירת האיומים. השופט הדגיש את הצורך לאזן בין השיקום לחומרת העבירות, וסבר כי עונש מאסר יהיה בלתי מידתי.