ת"א 49035-12-20

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה לדחיית עיון בשיחה מוקלטת ותמליל שיחתה בין הנתבעים שכנגד לבין משרד עורכי דין. החלטה זו מבוססת על עקרון הגילוי המרבי בגילוי מסמכים, במטרה להבטיח משפט הוגן. נטל ההוכחה לחריגה מעיקרון זה מוטל על הצד המבקש את החריגה. במקרה זה, התובע שכנגד לא סיפק נימוקים משכנעים לדחיית העיון. טענתם העיקרית כי הנתבעים לא מסרו גרסה עובדתית נדחתה, שכן בית המשפט מצא את הכחשתם מהותית ומלווה בגרסה נגדית. בנוסף, בית המשפט ראה בסיכון הכללי של נאשמים להתאים את עדויותיהם לראיות כהצדקה מספקת. גם טענת התובע שכנגד בדבר טיבן הספציפי של הראיות נדחתה, שכן היא לא ביססה נחיתות ראייתית. יתר על כן, בית המשפט לא קיבל את הטענה כי התנהלות הנתבעים תרמה לשיהוי, מה גם שטענתם לחיסיון עורך דין-לקוח הייתה לגיטימית. לבסוף, מעמדו של התובע שכנגד ככזה לא הצדיק פסיקה שונה. בית המשפט הדגיש כי קבילות ההקלטה כראיה היא סוגיה נפרדת, השמורה להכרעה עתידית. משכך, הבקשה נדחתה, והתובע שכנגד חויב בהוצאות הנתבעים שכנגד בסך 4,000 ₪.