סע"ש 42987-12-18

תקציר

התובע, עובד לשעבר בחברה הנתבעת, תבע את החברה ואת המנכ"ל שלה בגין טענות שונות הקשורות להעסקה. השופט דן בהרחבה לגופו של עניין והחליט כי יש לדחות את תביעת התובע נגד המנכ"ל מאחר שהתובע לא סיפק הצדקה מספקת לצעד חריג זה. בנוסף, הבקשה לענישה פלילית הקשורה לתביעות נדחתה אף היא, שכן היא חורגת מסמכותה של תביעה אזרחית. עיקר המחלוקת הייתה בנוגע לשכרו של התובע, כאשר התובעת טענה לסכום ברוטו של 33,000 ₪ והנתבעים טענו מנגד כי השכר המוסכם היה 33,000 ₪ כעלות המעסיק. השופטת פסקה לטובת הנתבעים, וציינה כי התובעת לא סיפקה הוכחות מספקות להסכם השכר ברוטו הנטען וכי הנתבעים עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם. כתוצאה מכך, נדחו גם התביעות שנבעו משכר הברוטו הגבוה יותר לכאורה, כגון הפרשי שכר, הלנת שכר והפרשי ביטוח. עם זאת, השופטת מצאה הצדקה בתביעת התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, ופסק 7,000 ₪ מאחר שהנתבעת לא קיימה דיון כדין לפני שפיטרה את התובעת. גם טענותיה האחרות של התובעת, לרבות גמול שעות נוספות וגמול בגין הפקדות חסרות לקרן השתלמות, נדחו, שכן השופטת לא השתכנעה מטענות התובע. באשר לפדיון ימי חופשה, קבעה השופטת כי יש לפצות את התובעת בסך 3,250 ₪, שכן הנתבעים לא הצליחו להוכיח כי התובעת לא עבדה בימי שישי ולכן ניכתה ימי חופשה שלא כדין. כמו כן נפסקו לתובע 2,500 ₪ בגין אי המצאת תלושי שכר במועד. לבסוף, הסכום הכולל שנפסק לתובע עמד על 9,741 ₪, שישולמו בתוך 30 יום, כולל הפרשי הצמדה וריבית, למעט הפיצוי בגין אי המצאת תלושי שכר, אשר יצטברו בריבית ממועד התביעה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ותביעת התובע נגד המנכ"ל נדחתה במלואה.