ע"פ 1932/04

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לפיגוע התאבדות שאירע בחיפה בשנת 2003, בו נהרגו 17 בני אדם. המערער, שהתגורר בחיפה, הואשם במספר עבירות הקשורות לסיוע לאויב וקשירת קשר לרצח. הוא הגיע להסדר טיעון עם התביעה, הודה בעובדות שהוצגו בכתב האישום והורשע בקשירת קשר לסייע לאויב במלחמה וטיוח. במסגרת הסדר הטיעון בוטלו שתי עבירות, אך העונש שהוטל על המערער היה מאסר עולם, השווה לעשרים שנה על פי הדין הישראלי. המערער ערער על גזר הדין וטען כי בית המשפט לא שקל כראוי את הודאתו וחרטתו, וכי השופטים הושפעו רגשית מדברי המשפחות השכולות. בנוסף, ביקש המערער לחזור בו מהודאתו, בטענה כי הוטעה על ידי התביעה וכי קיימות ראיות חסויות שלא נחשפו. עוד טען כי הרשעתו בטיוח אינה מוצדקת בשל החריג הקבוע בסעיף 95(ג) לחוק העונשין, שכן המחבל המתאבד הוא אחיו. בית המשפט דחה את כל טענות המערער. נמצא כי התביעה לא פעלה במרמה, והודאתו של המערער בעובדות משמעה הודאה בהאשמות. זאת ועוד, החריג שבסעיף 95(ג) לא חל, שכן המחבל המתאבד לא היה אחיו של המערער. בית המשפט הדגיש את חומרת העבירות שבוצעו, את הצורך בהרתעה ואת זכותם של הקורבנות להשמיע את קולם בהליך הפלילי. בית המשפט הגיע למסקנה כי עונש מאסר העולם שהוטל על המערער מוצדק ודחה את הערעור. השופטת א' חיות נתנה את פסק הדין, עליו הסכימו הנשיא א' ברק והמשנה לנשיא מ' חשין.