רע"א 389/19

תקציר

השאלה היא כיצד מתנהלים משפטית כאשר החלטה ניתנת על ידי אדם החובש שני כובעים, של רשם ושל שופט בפועל, מבלי לציין תחת איזה "כובע" התקבלה ההחלטה. במקרה הנדון, הוא סובב סביב ההכרעה בבקשה לעיון חוזר בבקשה לפטור מתשלום אגרה, שהוציא רשם בית המשפט המחוזי בבאר שבע המכהן גם כשופט. כל הצדדים הסכימו כי יש להגיש בקשת רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר, אך השופט שבחן את התיק קבע כי דרך הפעולה המתאימה היא הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי. הסיבה לכך נעוצה בכך שההחלטות היו בסמכותו של הרשם, ולכן יש לראות בהן החלטות שהתקבלו על ידי הרשם, ולא על ידי השופט. כיוון שכך, אפיק הערעור הראוי הוא באמצעות בית המשפט שבו מכהן הרשם, שכן על החלטות שופטים מערערים באופן שונה. כדי להבטיח בהירות ואחידות, וכדי למנוע אי הבנות, ההמלצה היא שהרשמים יצהירו במפורש איזה "כובע" הם חובשים בעת קבלת ההחלטה. מכאן, שהערעור במקרה זה יידון בבית המשפט המחוזי, ובקשת רשות הערעור תימחק ללא צו הוצאות, תוך מתן אפשרות למבקש הארכת מועד לערעור לבית המשפט המחוזי.