תפ"ח 15211-10-15

תקציר

הנאשם, קטין כבן 16, הודה בביצוע עבירות מין ובאיומים על קרוב משפחה קטין לאורך תקופה. העבירות, שכללו מעשים מגונים ואיומים ברצח אם הקורבן יספר למישהו, בוצעו כאשר הנאשם היה כבן 16, בעוד הקורבן היה בן 6 בלבד. בהתחשב באופי העבירות, בית המשפט שקל את הצורך להגן על הציבור ולהרתיע עבריינים פוטנציאליים, דבר שמסתיים בדרך כלל במאסר. עם זאת, מכיוון שהנאשם הוא קטין, בית המשפט נתן עדיפות לשיקום. גילו הצעיר של הנאשם, היעדר עבר פלילי והודאתו באשמה, חרטה כנה ושיתוף פעולה פעלו לטובתו. תסקיר שירות המבחן פירט את התקדמותו של הנאשם בהשתלבותו בתוכנית שיקום במגורים ואת חשיבות המשך התהליך. משכך, החליט בית המשפט לפעול בהתאם להמלצות שירות המבחן, להרשיע את הנאשם אך להימנע ממאסר. במקום זאת, הנאשם ישהה במעון במשך שנה וחודשיים, ימשיך בטיפול בפגיעה מינית וירצה עונשי מאסר על תנאי. בנוסף, הנאשם יבצע שעות שירות לציבור, ישלם פיצויים לנפגעת ויחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירות מין נוספות. פסק הדין הוסבר לנאשם, וצוינה האפשרות לערער לבית המשפט העליון. הכרעת הדין נועדה לאזן בין צדק לשיקום, תוך הכרה בחומרת העבירות אך מתן עדיפות לפוטנציאל השיקום של הנאשם ולאינטרס הציבורי בחברה משתקמת.