ע"פ 3012/12

תקציר

פסק הדין נובע ממקרה בו הורשע המערער בביצוע עבירות מין בתוך המשפחה וכלפי מקורבים לאשתו. הערעור על פסק הדין נסוב סביב קביעות המהימנות והממצאים העובדתיים של בית משפט קמא. המערער טען כי אשתו שידלה את כל המתלוננים להוציא את דיבתו, אך טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט, שמצא את עדויות המתלוננות – שתי בנותיו הקטינות, אחותה של אשתו, אמה וידיד משפחה – אמינות. בית המשפט דחה גם את טענת המערער בדבר היעדר הוכחת חדירה בעניינה של בתו הגדולה, בקובעו כי די בהחדרה חלקית של אצבעות לאיבר המין לצורך הרשעה באונס. פסק דינו של בית משפט קמא היה יסודי ומפורט, וערכאת הערעור לא מצאה עילה להתערב בו, במיוחד נוכח יתרונו של בית משפט קמא בהתבוננות בשפת הגוף של העדים ובהערכת מהימנותם ממקור ראשון. באשר לערעור על דרגת העונש, קבע בית המשפט כי גזר הדין הראשוני אינו משקף את חומרת מעשיו של המערער ואינו תואם את רמת הענישה שנקבעה לעבירות דומות. מעשיו של המערער כלפי בנותיו תוארו במיוחד כנצלניים, אכזריים ומגעילים, המצדיקים עונש חמור. בהתחשב באופי העבירות, החמיר בית המשפט את תקופת המאסר ל-20 שנה, תוך השארת יתרת העונש ללא שינוי. השופטים הביעו תקווה כי המערער יעבור טיפול בבעיותיו המיניות ובסופו של דבר ישקם את עצמו. לפסק דינו של השופט שוהם הצטרפו השופטים ג'ובראן ופוגלמן.