עת"מ 223/10

תקציר

בית המשפט לא מצא פגמים בלתי סבירים או מנהליים בשאלות 26 ו-72 של בחינות לשכת עורכי הדין מהבחינה בנובמבר 2009. בשאלה 26 טען העותר כי לא צוינה התשובה הנכונה, אך בית המשפט דחה טענה זו ואישר את החלטת ועדת הבחינה. אשר לשאלה 72, ביקש העותר לפסול אותה, בטענה כי נוסחה בצורה לא מושלמת, ודרש מהבוחנים להשלים את החסר במידע נוסף שלא הוזכר בשאלה. עם זאת, בית המשפט תמך בשיקול דעתה המקצועי של הוועדה במקרה זה, ומצא כי השאלה נוסחה באופן סביר. הבסיס הנורמטיבי לשאלה, כמו גם התשובות הסבירות שניתנו, נעוצים בסעיף 39 לחוק העונשין. בית המשפט הדגיש כי הנחיית הבחינה הנחתה את הנבחנים לבחור את "התשובה הנכונה ביותר", ולא בהכרח המושלמת. מאחר שהתשובות שניתנו לא היו נכונות באותה מידה או שגויות באותה מידה, בית המשפט לא ראה עילה להתערב בתהליך קבלת ההחלטות של הוועדה, ומצא כי השאלה עומדת איתנה מבחינה מינהלית. בסיכומו של דבר, נדחתה העתירה, והעותר חויב לפצות את המשיבים בגין שכר טרחת עורך דינם.