רע"א 8393/22

תקציר

בפסק דין זה בוחן בית המשפט בקשת רשות ערעור על החלטה הקשורה להליכי חדלות פירעון. הבקשה נדחית בעיקר משום שהוגשה ללא האישורים הנדרשים מבית המשפט לפשיטת רגל או מהנאמן, כנדרש בחוק. המבקש העלה טענות רבות כנגד החלטות שהתקבלו במסגרת הליך חדלות הפירעון, ובפרט בנוגע להכללתן של חברות מסוימות כנושים ואישור הסכם פשרה. עם זאת, רבות מהטענות הללו נגעו להחלטות שלא היו נשוא בקשת הערעור, ומשכך לא מצא בית המשפט טעם להתייחס אליהן. בית המשפט הדגיש את הקושי להפוך החלטות של בית המשפט לחדלות פירעון בשל מומחיותו המיוחדת והיכרותו הקרובה עם התיק. היא קבעה כי התערבותה של ערכאת הערעור תיעשה רק בנסיבות חריגות של פגם מהותי, שלא היו קיימות במקרה זה. החלטת הנאמנים לחתום על הסכם פשרה נתפסה כסבירה, שכן היא מקלה סיכונים, נמנעת מעלויות משפטיות גבוהות ועלולה להגדיל את ההחזר לנושים. ההסדר כלל ויתור על תביעות חוב משמעותיות נגד החברה, ובכך חיזק את מעמדה הפיננסי של החברה. פעולות הנאמנים נחשבו מקצועיות ולא הושפעו משיקולים פסולים. יתר על כן, ההסכם נתמך על ידי הנושים, האפוטרופוס והנאמן על נכסי המבקש, מה שהצדיק עוד יותר את אישורו. משכך, לא מצא בית המשפט עילה להתערב בשיקול דעתם של הנאמנים או בהחלטת בית משפט קמא, ולהביא לדחיית בקשת הערעור, תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיבים.