תאד"מ 42809-07-21

תקציר

הנתבע חתם על חוזה בו הסכים להעביר כספים שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי עבור ציוד רכבו לתובע, חברה המציידת כלי רכב לאנשים עם מוגבלות. הביטוח הלאומי אישר לנתבעת הלוואה בסך 185,561 ש"ח, 95% מעלות הציוד, שתועבר בשני תשלומים. אין מחלוקת על העברות הפעימה הראשונה בסך 105,583 ש"ח והשנייה על סך 79,978 ש"ח, וגם לא על כך שהנתבעת לא העבירה 40,000 ש"ח מהתשלום השני לתובעת. לטענת התובעת, הדבר הותיר יתרה של 39,978 ש"ח שעל הנתבע לשלם. הנתבע טען כי שילם תשלומים נוספים לתובע, עליהם סתר את עצמו, וטענות אלו לא נתמכו בראיות. גם טענותיו בדבר הרלוונטיות של מחירון לרכב אחר ותשלומים בגין הנמכת רצפת הרכב נדחו כבלתי רלוונטיות או חסרות ביסוס. גם טענת הנתבעת כי התשלום הסופי היה עבור אביזרי רכב עתידיים לא נתמכה וסותרת את הנחיות הביטוח הלאומי. גם טענות אחרות שהעלתה הנתבעת כלפי התובעת, כגון אי מתן הנחה ורישום לא אמין, לא הוכחו. בינתיים, רישומי התובע תאמו את מסמכיו של הנתבע עצמו ולא הראו סתירה. בסך הכל הפר הנתבע את התחייבותו כלפי התובעת ועליו לשלם יתרת שווי סל בסך 42,220 ש"ח, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד פתיחת התיק. בנוסף, הנתבע יישא בהוצאות ההליך, בסך 1,500 ש"ח בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך 5,850 ש"ח.